אנטלר

שליח שיש לו הרשאה[1]. מקור המילה מהלשון היוונית, ובאותה ההוראה – מורשה. במשנה[2] מדובר בשלילת מצב בו אדם מיוצג על ידי עורכי דינין, שעל פי ההקשר נראה כי הם מתפקדים  כאנטלר. כמו כן נמצאה תעודה מהמאה העשירית שבה יהודי ממנה אחר להיות אנטלר[3] שלו, ומציין שהוא מייצגו בכל הטיעונים כנגד אדם אחר[4] [5]

[1]  ערוך השלם א', ערך 'אנטילר', עמ' 146.

[2] אבות, פ"א מ"ח.

[3] בתעודה המושג מאוית באופן שונה – אנטילר.

[4] אסף, מספרות הגאונים, שטרות ארצישראלים, עמ' 205.

[5] וראו בהרחבה על המושג ליברמן, יוונים ויוונות עמ' 10; Sperber D., A Dictionary of Greek and Latin Terms, pp. 46 – 47.