|
עיון קצר באגדה
בעל האגדה מציג שני מדרשים על הביטוי 'בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת' המצויים בפסוק 'דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד'(קהלת י"ב י"א).
המדרש הראשון מפרש 'בעלי אסופות' כחברי הסנהדרין הגדולה. לאישוש מובא הפסוק
'אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל' (במדבר י"א ט"ז). הדרשן יצר קשר בין 'אֲסֻפּוֹת' ל'אֶסְפָה', בפסוק מדובר בשבעים איש, וכאן הכוונה לשבעים חברי הסנהדרין.[1] ומכאן שלפי המדרש רק דבריהם של חכמי הסנהדרין הגדולה הם 'כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים'.
המדרש השני מפרש 'בעלי אספות' כדברים 'שנאמרו באסיפה' (שורה 6). כלומר, רק דברים שנאמרו באסיפה של החכמים, שנאמרו תוך דיון ובקורת של החכמים האחרים, הם 'דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת'.[2]
[1] מפסוק זה למדו על מספר חברי הסנהדרין. ראו משנה, סנהדרין פ"א מ"ו.
[2] הפרשנים הקלאסיים פירשו בחבורה של חכמים.
|
