|
עיון קצר באגדה
האגדה התנאית[1] באה לאשש את השקפתו של רבי שמעון בדבר הרדיפה אחר נכסים חומריים אשר גורמים לאדם לשבת בין רשעים.[2]
רבי אלעזר סבר כרבי שמעון ואישש את הדיעה בהביאו את לוט כדוגמא. לוט הגיע לסדום בגלל תאוות הממון,[3] והתיישב במקום אף כי אנשי סדום רשעים.[4] בתורה נאמר כי כאשר ציווה המלאך לעזוב את סדום למען הצל נפשו, הוא השתהה שם,[5] ולדעת רבי אלעזר התמהמה כדי להציל את ממונו. המלאך מאיץ בו לעזוב: 'מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה...',[6] ובכך מבהיר שאין סיכוי להציל את הרכוש, הנכסים החומריים נועדו לאבדון.
[1] רבי אלעזר (בן שמוע) הוא תנא, וכן מופיעה האגדה במקור תנאי בתוספתא.
[3] סיוע להשקפה זו ראו: 'וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהֹוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְהֹוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו' (בראשית י"ג י' – י"א).
[4] 'וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהֹוָה מְאֹד' (בראשית, שם, י"ג)
[5] 'וַיִּתְמַהְמָהּ' (בראשית י"ט ט"ז)
|
