|
עיון קצר באגדה
המשנה קבעה 'עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת...'.[1] מאליו מובן שהמשנה כפשוטה מדברת על גלות מוחשית שהגלה סנחריב את השבטים, וכי הם לא יחזרו לארץ ישראל.
רבי יוחנן הרחיב את המשנה ואמר שהאל לא הגלה את ישראל אלא אחרי שהיו בהם עשרים וארבע כיתות של מינים.[2] ניתן להבין כי האל נמנע מלשלוח אותם לגלות כל היה סיכוי שיחזרו מסורם, אולם משנמנו בהם כיתות רבות של מינים גזר עליהם גלות. רבי יוחנן אישש דבריו
בפסוק 'וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גּוֹיִם הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ בִי הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה...' (יחזקאל ב' ג'). הוא דרש את הריבוי 'גּוֹיִם הַמּוֹרְדִים' והסיק כי היו מרידות רבות ושונות של השבטים כלפי האל, משמע ריבוי כיתות.[3]
באגדה שתי נקודות תמוהות:
א. המונח 'מאי טעמא' שואל לנימוק, למקור של קביעה מסוימת, ואילו באגדה הוא משמש במובן 'מניין נלמד הדבר.
ב. אותו הפסוק צוטט פעמיים (שורות 4 ו-8); בפעם הראשונה צוטט 'וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גּוֹיִם הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ בִי', ואילו בפעם השנייה הובא ללא הרישא, אך נוסף הסיפא 'הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה'. דומה כי הסיפא הולם את ההקשר, לכן תמוה מדוע נבחר להביא את הפנייה לנביא יחזקאל.[4]
אומנם דברי רבי יוחנן הם על עשרת השבטים, אך לדעת אורבך, הוא התייחס למצב בעם ישראל ערב חורבן בית שני.[5] ואפשר כי התייחס לעבירות כלליות שעובר העם גם בזמנו, עברות שעלולות להביא לרעה גדולה.[6]
[1] משנה, סנהדרין פ"י מ"ה.
2 קורבן העדה מפרש שתי כיתות מינים מכל שבט. הפני משה מפרש כי הכוונה להרבה כיתות ולאו דווקא המספר המצוין.
[3] ראו קורבן העדה על המקום.
[4] לכאורה ניתן להשיב על התמיהה כי הדובר ציטט מזיכרונו, אך ברור כי זכר את הפסוק במלואו.
[5] אורבך, מעולמם של חכמים, עמ' 307.
[6] רבנו חננאל מונה עשרים וארבע עבירות (בדומה לעשרים וארבע כיתות) שהן רעות גדולות (רבנו חננאל, בבלי תענית ה ע"א).
|
