|
עיון קצר באגדה
האגדה מביאה אחת מהשיחות בין רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס.
אנטונינוס ביקש מרבי שיתפלל עליו. הבקשה כללית, ואינה רומזת לעניין מסויים המטריד אותו. רבי התפלל להצלתו 'מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד' (תהילים קמ"ז י"ז), כלומר, שהאל יצילו מפני הצינה. אלא שאנטונינוס טען כי מפני הקור יכול האדם להתמודד בעצמו על ידי לבוש מתאים[5]. רבי לא התפלמס עימו ומיד התפלל שהאל יצילו מפני השרב. הפעם אנטונינוס הודה בעזרת חלק פסוק, שלדעתו מבהיר כי יש צורך בעזרת האל להצלה מפני השרב '...וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ' (תהילים י"ט ז'). תשובתו מעידה על בקיאות במקרא.
הדו-שיח בין שני האישים מעיד על כבוד והערכה הדדיים[6].
1 הכוונה לאנטונינוס הקיסר הרומי. לדעת אופנהיימר מדובר, כנראה, בקאראקלה (אופנהיימר, הגליל בתקופת המשנה, עמ' 64).
[2] סוקולוף, ערך 'דין(7)', עמ' 147.
[3] סוקולוף, ערך'כדון' עמ' 251.
[4] בטעות נאמר שהמקור בבראשית רבה. מרגליות בהסברו למקבילה בויקרא רבה ציין זאת.
[5] נראה שהפסוק אינו מתאר קור רגיל אלא סופה (צינה, שלג וברד). אפשר כי נרמז בו בהקשר לפסוק י"א באותו הפרק כי זו הדרך בה מנחיל האל מפלה לאנשי מלחמה ולסוסיהם (עמוס חכם, פירוש לתהילים (דעת מקרא), עמ' תקצא – תקצב והערה 25.
[6] ראו מאיר עופרה, רבי יהודה הנשיא, עמ' 266 -267.
|
