סימון האגדות בגמרא

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת[1] שיבחו את רבי יהודה הנשיא על צניעותו. באגדה זו שבים לנושא, ומעלים על נס את התנהגותו ואת התנהגותו של חכם נוסף.

רבי נקרא קדוש כי לא הביט מעולם במילתו, התנהגות המעידה על צניעות רבה. רבי נחום בר סימאי נקרא קדוש קדושים, כלומר כינוי המצביע על היותו מעולה יותר, כיוון שלא בצורת מטבע מימיו. הוא נמנע מהביט במטבע כדי שלא יראה עליה בעל כורחו דמויות אדם חקוקות מחשש לעבודה זרה. למעשה התנהגות זו משקפת גם התרחקות מהממון, מהחיים המוחשיים. שני החכמים פעלו מעל ומעבר לנדרש, ובכך זכו לתוארם[2].

לאגדה הקצרה מבנה מגובש:

- שאלה רטורית למהות כינויו של כל חכם.

- ניסוח השאלה והתשובה על כל חכם חוזר על עצמו[3] .

- ישנה הדרגה מן הרף המוסרי אל הגבוה ממנו.