|
עיון קצר באגדה
האגדה מביאה אחת מהשיחות בין רבי רבי יהודה הנשיא ובין אנטונינוס. חלקו הראשון של הסיפור הוא מהתקופה בה אנטונינוס התקרב ליהדות אך לא התגייר, ואילו חלקו השני לאחר שהתגייר.
חלק א' (שורות 1-11)
אנטונינוס שאל את רבי אם ידאג שהוא יאכל את הלויתן בעולם הבא, ורבי השיב לו שיעשה זאת.
רבי יכול היה להבטיח שידאג לאנטונינוס בעולם הבא לסעודת לויתן, כיוון שהיה מקורב ליהדות ועזר ליהודים. אולם יכול היה לתת לו מקורבן הפסח. ועל תמיהתו של אנטונינוס לכך השיב כי התורה קבעה 'וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ' (שמות י"ב מ"ח)[4]. השיחה מעידה כי אנטונינוס אהד את היהדות, ואפשר שקיבל רעיונות עיוניים מאמונותיה, אך הוא לא התגייר.
.
חלק ב' (שורות 12-18)
אנטונינוס החכם[5] הבין את משמעות הציות לחוק ואת הסמוי בתשובתו של רבי, עליו להכריע ולהחליט אם יישאר גוי או יתגייר. הוא בחר להתגייר. ברצונו להשתבח במעשהו ביקש מרבי שיראה את מילתו, אך רבי דחה בקשתו. השיחה משקפת את ההבדל התרבותי בין התנהגות היהודי המקפיד על צניעות ובין הנורמה של איש רומאי, אשר אינו בוש בגופו[6]. הגיור אינו מגשר על פערים תרבותיים.
בין שני החלקים יש ניגוד פנימי, בחלק הראשון כשהוא עדיין גוי, הוא קרוב לרבי, מתעניין ביהדות. ואילו בחלק השני כשהוא לכאורה חלק מהעם, שכן התגייר, בולט בהתנהגותו השוני התרבותי.
1 הכוונה לאנטונינוס הקיסר הרומי. לדעת אופנהיימר מדובר, כנראה, בקאראקלה (אופנהיימר, הגליל בתקופת המשנה, עמ' 64).
[2] מאכל הצדיקים בגן עדן. ראו ויקרא רבה (מרגליות) יג ג עמ' רעז – רעח; בבלי, בבא בתרא עד ע"ב.
[3] סוקלוף, ערך 'אימר', עמ' 50.
4 לא היה בסמכותו של רבי לתת מקורבן הפסח לאנטונינוס. ראו ליברמן, יוונית ויוונות, עמ' 60 הערה 95; מאיר עפרה, רבי יהודה הנשיא, עמ' 268 – 270.
Licht Chaim, Ten Legends of the Sages, pp. 1- 23 notes 12 – 1. [5]
[6] ראו מאיר עפרה, רבי יהודה הנשיא, עמ' 269.
|
