|
עיון קצר באגדה
האגדה מתייחסת לחלק המשנה הקובע כי עדת קרח אינה עתידה לעלות מן השאול אליו ירדה.[1] היא נפתחה באמירה כי אין להם חלק לעולם הבא, ונוסף כי לא תעמוד לדין בעת תחיית המתים.[2]
באגדה שני חלקים המאששים את האמירה, האחד סתמאי והשני בשם התנא רבי יהודה בן בתירה.
א. כפל הלשון המצוי בפסוק 'יֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל' (במדבר ט"ז ל"ד). נדרש לאובדנם של שני העולמות:
- 'וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ' משמע יאבדו בעולם הזה
- 'וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל' משמע יאבדו לעתיד לבוא
ב. רבי יהודה בן בתירה דורש את הפסוק 'תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי' (תהילים קי"ט קע"ו). מה אבידה האמורה (להלן בפסוק) סופה להתבקש אף האבידה האמורה כאן[3] עתידה להתבקש. במדרש זה מביע רבי יהודה בן בתירה עמדה הפוכה לעמדת המשנה.
משנה, סנהדרין פ"י מ"ד.[1]
11 באגדה זו דברים אלו נאמרים על ידי סתם התלמוד, ואילו באבות דרבי נתן זו דעתו של רבי אליעזר, ורבי יהושע חולק עליו. (ראו אבות דרבי נתן (שכטר) נוסחא א', פרק לו,ד"ה קרח ועדתו עמ' 54).
[3] הכוונה לאבדת קורח ועדתו המוזכרת בדרשה הראשונה באגדה.'יֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל' (במדבר ט"ז ל"ד).
|
