|
עיון קצר באגדה
במשנה מובאת הטענה כי 'דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין'.[1]
בעל האגדה מבסס את קביעתה של המשנה[2] על כפילות השורש מח"ה המצויה בפסוק 'וַיִּ֜מַח אֶֽת־כָּל־הַיְק֣וּם אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֙מֶשׂ֙ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֪חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה' (בראשית ז' כ"ג). הכפילות באה ללמד כי דור המבול יימחה מהעולם הזה ומהעולם הבא.
בעל האגדה מצטט בשמו של רבי נחמיה[3] את הדרך בה מבססת המשנה את הטיעון כי אין לדור המבול חלק לעולם הבא:" וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם...' (בראשית ו' ג').
דברי רבי נחמיה נדרשים בשלוש דרכים:
- רבי יהודה סבור כי בעת תחיית המתים בני האדם יזכו לקבל את רוח האל, ואילו לדור המבול לא ייתן האל מרוחו.
- רבי שמעון מדגיש כי האלוהים ייתן מרוחו[4] לצדיקים בלבד.
- אחרים[5] דורשים את המילה 'יָדוֹן' מלשון 'נְדָן'; החרב חוזרת לנדנה, ואילו נשמתם של בני דור המבול לא תחזור ל'נדנה", משמע לא תחזור לגופם בעת תחיית המתים.
משנה, סנהדרין פ"י מ"ג.[1]
[2] יש לתת את הדעת כי בעל הסוגיה בירושלמי קובע כי לדור המבול אין חלק לעולם הבא "ואינן רואין לעתיד לבוא" שאינה מצויה במקבילות.
[3] במשנה מובא תרוץ זה כאנונימי.
כנראה, הכוונה לתחיית המתים.[4]
לדעת אפשטיין מדובר ברבי מאיר או בתלמידיו (אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה א', עמ' 18 – 19). [5]
|
