עיון קצר באגדה
במקרא מסופר כי אלישע הנביא בא לדמשק.[1] האגדה מרחיבה את הסיפור המקראי, היא
מתייחסת רק לפרט בסיפור, לבואו לדמשק, בעוד המטרה במקרא היא לנבא על חילופי המלוכה, באגדה מגיע הנביא לדמשק כדי להחזיר את גיחזי בתשובה.[2] הדבר לא עלה בידי אלישע, גיחזי לא חזר בתשובה.
המסקנה 'מיכן שדוחין בשמאל ומקרבין בימין' (שורה 5 ). לדחות את החוטא, אלא למצוא את הדרך הנכונה כדי להרחיקו מדרכו ולקרבו לדרך הנאותה, דרך שתשאירו בבית היהודי ותאפשר להחזירו בתשובה.
דברי רבי יוחנן (שורות 6 – 8) אינם בהכרח חלק מהסיפור. ייתכן שרבי יוחנן אמר את דבריו כמדרש הנלמד מהפסוק בספר איוב,[3] והעורך הביאם כאישוש למסקנה הנלמדת מכישלונו של אלישע, לכן מסיים 'לא כשם שעשה אלישע שדחה את גיחזי בשתי ידיו' (שורה 9).[4]
המספר סיים בקביעה כי אלישע נענש על שדחה בשתי ידיו את גיחזי, הוא נפטר ממחלתו השנייה שבאה לו כעונש.[5] לתפיסתו של בעל האגדה, יש מחלות הבאות בדרך הטבע, ויש כעונש על ידי האל.
באגדה ביקורת קשה על דרכו של אלישע דווקא ביחס לגיחזי, משרתו הקרוב. בדרכו הנוקשה גרם להתרחקותו של גיחזי מעמו ומאמונת ישראל. אלישע לא טעה כנביא אלא כמחנך.
הפרשנים הקלאסיים על מקום מנסים להסביר כיצד נלמדה האגדה מהכתוב.[2]
346 'בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח' (איוב ל"א ל"ב). בפרק מתאר איוב את דרכו כאיש צדיקו, בין השאר מספר שלא הרחיק מביתו לא את הגר ולא את האורח אלא קירב אותם. מדרשו של רבי יוחנן על הפסוק בעייתי. אין בו תיאור של הרחקה מצד אחד ולא קירוב מצד שני. על מדרשים אחרים ללימוד הנושא ראו מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ), מסכתא דעמלק פרשה א' עמ' 193; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין - מלמד), יתרו י"ח ו' עמ' 130.
347 אם שורה 9 מצטרפת לשורה 5, דברי רבי יוחנן אינם חלק מהסיפור, אך אם מצטרפת לשורה 8, אפשר שדברי רבי יוחנן הם חלק מהסיפור.
מסופר שאלישע נפטר ממחלה, אין במקרא רמז למחלתו הראשונה. ראו מלכים ב' י"ג י"ד.[5]
|