עיון קצר באגדה
נאמר במקרא: 'וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו (שמואל ב' י"ז כ"ג). בעל האגדה למד מהפסוק כי אחיתופל התאבד,[2] אך הרחיב את הסיפור המקראי על חלק הפסוק 'וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ' בלבד והתמקד בצוואתו לבניו.
עצה ראשונה – לא למרוד במלכות בית דוד
עצה זו ניתנה על סמך ניסיונו האישי כאשר הצטרף למרד אבשלום. טעותו נבעה מאי הבנת דרכו של האל. בעוד הוא סבר על פי תורת שכר ועונש אשר למד מהתורה שהאל יעניש את דוד על חטאיו בפרהסיה,[3] התברר לו כי האל נושא לדוד פנים. החריג הזה מחייב את בניו לקבל את דרכו של האל ולא למרוד בבית דוד.
עצה שנייה – לא להיכנס למשא ומתן עם מי שהשעה משחקת לו
עצה זו ניתנה על סמך ניסיונו האישי מהעימות בינו לבין חושי הארכי.[4] עצתו של אחיתופל היתה טובה משל חושי הארכי, ואין לו הסבר מדוע נדחתה עצתו והתקבלה של חושי הארכי. אפשר שהמזל ניצח את ההיגיון, לכן ציווה על בניו לא לצאת כנגד מי שהשעה משחקת לו.
בשתי העצות הראשונות מצווה אחיתופל על בניו ללמוד מכישלונו ולהימנע מלחזור על שגיאותיו.
עצה שלישית – אם העצרת ברורה יש לזרוע חיטים יפות
עצה זו קשורה לאמונה בסמלים ובמשמעותם.[5] אם בחג הביכורים יש סימן חיובי ברור, ראוי לזרוע חיטים באיכות טובה כדי שיתנו יבול איכותי. הדובר מעיר כי לא מובן למה התכוון במילה 'ברורה' אם לטל ואם לשרב. [6] לפי עצה זו נראה כי אחיתופל האמין שמעבר להגיון יש גם כוחות נוספים בעלי כוח משמעותי.
עצותיו של אחיתופל מתבססות על ניסיונו האישי, על שיקול הדעת שלו ועל הידע הכללי שרכש בחייו.
סוקולוף ערך 'אפ', 'אוף', עמ' 68 – 69.[1]
לפי קורבן העדה על המקום אין לאחיתופל חלק לעולם הבא כי זה עונשו של המתאבד.[2]
[3] הדבר לא נכתב מפורשות, אך בשורה 6 נאמר: 'דאשכחנן דקודשא-בריך-הוא נסיב לון אפין אפי בפרהסיא ' הסיפא 'אפילו בפרהסיא' אינו מתקשר לכך שהקב"ה נושא פניו לבית דוד, לכן יש מקום להניח כי הכוונה 'אפילו (הם חוטאים) בפרהסיה'.
ראו שמואל ב' י"ז א' – י"ד.[4]
הצלחה בגידולי האדמה ניתנת לחיזוי בעזרת סמל (תבורי, מועדי ישראל, עמ' 257).[5]
הפרשנים הקלאסיים על המקום מציעים כי הטל הוא הסימן הטוב, ואילו השרב סימן הרע.[6]
|