|
עיון קצר באגדה
האגדה מספרת על פגישה נוספת בין דוד לאחיתופל ומרחיבה את הסיפור המקראי על סיבת מותו של אחיתופל בחנק.[8]
בסיפור לשני חלקים:
חלק א' (שורות 1 – 16)
בחלק זה סיפור מיתי בעל מאפיינים על טבעיים[9] אשר מתאר את ניסיונו של דוד המלך להעמיד יסודות לבית המקדש ואת פגישתו עם 'עציץ' המהווה מכסה לתהום.
דוד חפר לעומק רב, חמש מאות אמה, אך לא הצליח להעמיד יסודות כי לא נמצא מקום יציב להעמדתם.[10] הוא נתקל בעציץ המונע את המשך החפירה. כשביקש להרימו, התרה בו העציץ לבל יזיז אותו ממקומו, שכן הוא מכסה התהום המונע ממנו לעלות ולהציף את העולם. הוא נמצא במקומו מאז מעמד הר סיני כשההכרזה על האל היחיד כאל ישראל גרמה כמעט להצפת העולם. אף על פי כן דוד התעלם, הרים את העציץ וגרם לתהום לעלות. המספר אינו מבהיר מדוע התעלם דוד מהאזהרה.
החלק מסתיים ברגע דרמטי שבו התהום עומד לכלות את העולם.
חלק ב' (17 – 24)
החלק נפתח במסירה שכל אותו המעמד בין דוד ובין העציץ נכח אחיתופל. המספר יודע כל מתאר את המתרחש בנפשו של אחיתופל; הוא שמח לאידו של דוד, ואף סבור כי דוד יחנק והוא ימלוך במקומו. מחשבתו מעידה כי יודע הוא כיצד להחזיר את מכסה התהום למקומו, אך הוא יעשה זאת רק לאחר מות דוד.
אלא שדוד התעשת, אומנם לא פנה ישירות לאחיתופל,[11] אך הכריז כי החכם שיודע להעמיד את המכסה מחדש על התהום, אך לא יעשה כן יחנק.[12] אחיתופל חשש, כנראה, מקללת דוד ופעל מיידית. אמר דבר קסם, והמכסה שב למקומו.
דוד הודה לאל על הצלת העולם מפני התהום ושר 'שיר המעלות'. אפשר כי בעל האגדה כיוון למזמור בתהילים קכ"ד בו מודה דוד לאל על ההצלה מפני מים זדוניים.
סיום (שורות 25 – 28)
האמירה 'אע'ג-כן הוה סופה מתחנקה' מבהירה כי אף על פי שאחיתופל סייע לדוד והציל את העולם סופו היה חנק. כדי להעניק הסבר לכך שלא זכה לשכר אלא לעונש מובאת מימרתו של רבי יוסי 'זה הוא שהמשל אומר. צריך בן אנוש לחשוש על קללת הגדול אפילו כמגן'. המשל הוא כנראה 'כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא לוֹ תָבֹא'[13] (משלי כ"ו ב'). כשם שהציפור חוזרת לקן, כן המקלל קללת חינם הקללה חוזרת אליו. משמע אחיתופל שלא נקף אצבע בעת הסכנה ובליבו קילל את דוד שימות בהצפה (בחנק), כן חזרה הקללה אליו.
רבי יוסי נתן הסבר אחר למשל. קללה שיצאה מאיש גדול תתקיים, אותה אי אפשר לחסום, לבטל.
באופן חד וברור יותר אמר רבי אבהו בהקשר לאחיתופל: 'קללת חכם אפילו על תנאי היא באה'.[14] מימרתו מתאימה לאגדה, כיוון שקללת דוד אכן נאמרה על תנאי בלבד.
סוקולוף ערך 'תימליוסיס', עמ' 580.[1]
סוקולוף, ערך 'מאה', 'מאוון', עמ' 288.[2]
הכוונה לכלי בו מצוי הצמח. ראו סוקולוף ערך 'עציץ' עמ' 415. [3]
[4] נראה כי מבחינה תחבירית המילה 'כן' היא חלק ממשפט חסר. החלק החסר הוא 'עשה דוד', כלומר דוד עשה את חפשו ולא שמע לדברי העציץ.
[5] סוקולוף, ערך 'טפי', עמ' 229. הערוך מבאר 'נמס כפי נר שנמס' (ערוך השלם ד', ערך 'טף', 'טפא', 'טפי',
עמ' 58). ראו הפירוט באחי"ה אשר מביא את האגדה בפירושו.
[6] סוקולוף, ערך 'מגין', עמ' 290.
לשורות 2 – 15 בלבד ובשינויים, בעיקר לשוניים, דבר שעשוי להעיד כי הריטב"א כתב מזכרונו.[7]
[8] על הסיבה למותו של אחיתופל בחנק ראו שמואל ב' פרקים ט"ז – י"ז. שם קשור מותו של אחיתופל להצטרפותו למרד אבשלום ולאי הצלחתו לייעץ לאבשלום כיצד להמשיך בפעולות המרד.
[9] היינמן מציין כי בסיפור מצויים יסודות מאגיים ותיאולוגיים מעולמם של עמי המזרח הקדמון ( היינמן, אגדות ותולדותיהן, עמ' 20).
[10] הצורך בחפירה עמוקה תמוה; אפשר כי יד האלוהים היא שמונעת ממנו להצליח במשימה כיוון שהאל ציווה עליו שלא לבנות את בית המקדש (שמואל ב' ז' ג' – י"ז). לא נמסר באגדה אם דוד ניסה להקים את היסודות לפני הוראת האל או אחריה.
[11] המספר סתם ולא פרש מדוע דוד אפילו בעת מצוקה היכולה להביא לכליית העולם לא פנה ישירות לאחיתופל המצוי לידו. אפשר כי מה שנמסר על יד המספר לקורא קודם לכן על רצון אחיתופל למלוך ידוע לו, משמע מתרחש ביניהם מאבק כוחות.
[12] ההכרזה דומה לאיום באגדה הקודמת, כי מי שיודע כיצד להפסיק את הרמת הכהנים והשלכתם לארץ ואינו עושה כן ייענש בחנק. ההבדל שכאן נאמרת בעברית ואילו שם בארמית.
ראוי לשים לב כי 'לא' הוא כתיב, אך הקרי הוא 'לו'.[13]
|
