סימון האגדות בגמרא

עיון קצר באגדה

באגדה שני חלקים בהתאמה שתי שאלות אותן היא מבררת. האחת בהקשר לכוהנים אותם הרג דואג האדומי, והשנייה מה עלה בגורלו.

חלק א' – שאלה ראשונה (שורות 1 – 3)

במקרא נאמר 'וַיִּסֹּב דויג דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד' (שמואל א' כ"ב י"ח). על בסיס פסוק זה נשאל בתמיהה 'לא כן תני ר' חייה. אין ממנין שני כהנים גדולים כאחת.' השאלה שלא נאמרה מפורשות היא כיצד ייתכן שדואג האדומי הרג 'שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד' הרי רק כהנים גדולים לבשו אפוד, ובתפקיד אין משמשים שניים.[1]

בעל האגדה השיב באופן שיצר הרמוניזציה בין הכתובים, הם היו ראויים להיות כוהנים גדולים. מכאן שלהבנתו רצח כוהנים, אשר היו ראויים להיות כוהנים גדולים, יתר על שאר כוהני נוב. העיד על רצון להכחיד את מעמד הכוהן הגדול. ייתכן כי זהו הסברו לקביעת המשנה כי אין לו לדואג האדומי חלק לעולם הבא.

חלק ב' – שאלה שנייה (שורות 4 – 12)

דואג האדומי אינו מוזכר שוב במקרא. בעל האגדה מניח כי הורחק ממעמדו כגדול בתורה,  ולכן שאל 'כיצד נתרחק.' (שורה 4 )

תשובה ראשונה – האל מנע באופן ניסי כל אפשרות של התקשרות עימו. אש תמידית יצאה מקודש הקדשים וליהטה סביבו.

תשובה שנייה – הוא נענש בכך ששכח את תורתו. תלמידים ותיקים נותרו לידו כדי ללמדו שוב, אך לא עלה בידם הדבר 'הוא שכח', ולכן נטשוהו. אין גדול בתורה אלא אם כן יש לו תלמידים ההולכים אחריו, נטישתם מביאה לנטישתו המלאה , להיותו נשכח.