header2

הלכה ב – ישראל ובעל פעור

אגדה א – דף כח ט"ד עמ' 1321 – 1322

תרגום

מה עשו.

בנו להן כלים לשמירת זרעים[1] מבית הישימון עד הר השלג

והושיבו שם נשים מוכרות [מיני] חיטה.[2]

הושיבו את הזקינה מבחוץ

ואת הנערה מבפנים.

והיו ישראל אוכלין ושותין.

והיה אחד מהן יוצא לטייל בשוק ולוקח לו חפץ מן החנווני.

והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשוייו

והנערה אומרת לו.

[בא וטול לך בפחות.

כן ביום הראשון וכן ביום השני וכן ביום השלישי.

והיתה אומרת לו1].

מכאן והילך אתה כבן [בי?ת?] בית.

היכנס ובורר לך.

[וכיון שהיה נכנס1]

היה שם בקבוק[3] מלא יין

מן היין העמוני שהוא [קשה

והוא1] מפתה את הגוף לזנות.

והיה ריחו מפעפע.

ועדיין לא נאסר (יינן שלגוים): [יין נסך] על ישראל.

והיתה אומרת לו.

רצונך לשתות כוס יין.

והוא אומר לה. כן.

והיא נותנת לו והוא שותה.

וכיון שהיה שותה

היה היין בוער בו כארס[4] של נחש.

והוא אומר לה. הישמעי לי.

והיא אומרת לו. רצונך שאשמע לך.

והוא אומר. כן.

מיד היתה מוציאה לו דמות[5] של פעור מתוך חיקה שלה

והיתה אומרת לו.

השתחוה לזה ואני נשמעת לך.

והוא אומר לה. וכי לעבודה זרה אני משתחוה.

והיתה אומרת לו.

אין את משתחוה אלא במגלה עצמך לו.

זו היא שאמרו חכמים.

"הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו.

והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו".

והיה שם צרצור מלא יין

מן היין העמוני שהוא קשה

שהוא מפתה את הגוף לזנות

והיה ריחו מפעפע.

ועדיין לא נאסר יין נסך על ישראל.

והיתה אומרת לו.

רצונך לשתות כוס יין.

והוא אומר. כן.

והיא נותנת לו והוא שותה.

כיון שהוא שותה היה היין בוער בו כארס של נחש.

והוא אומר לה. הישמעי לי.

והיתה אומרת לו.

הינזר מתורת משה ואני נשמעת לך.

זה הוא שכתוב

"המה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שיקוצים כאהבם"

עד שנעשו שיקוצים לאביהם שבשמים.

אמר רבי אלעזר.

מה המסמר הזה אי איפשר לו לפרוש מן הדלת בלא עץ

כך אי איפשר לפרוש מן הפעור בלא נפשות.

האגדה

1   מה עשו.

2   בנו להן קנקלין מבית הישימון עד הר השלג

3   והושיבו שם נשים מוכרות [מיני] כיסנין.

4   הושיבו את הזקינה מבחוץ

5   ואת הנערה מבפנים.

6   והיו ישראל אוכלין ושותין.

7   והיה אחד מהן יוצא לטייל בשוק וליקח לו חפץ מן החנווני.

8   והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשוייו

9   והנערה אומרת לו.

10 [בא וטול לך בפחות.

11 כן ביום הראשון וכן ביום השני וכן ביום השלישי.

12 והיתה אומרת לו1].

13 מיכן והילך אתה כבן [בי?ת?] בית.

14 היכנס ובור לך.

15 [וכיון שהיה נכנס1]

16 היה שם צרצור מלא יין

17 מן היין העמוני שהוא [קשה

18 והוא1] מפתה את הגוף לזנות.

19 והיה ריחו מפעפע.

20 ואדיין לא נאסר (יינן שלגוים): [יין נסך] על יש'.

21 והיתה אומרת לו.

22 רצונך לשתות כוס יין.

23 והוא או' לה. הין.

24 והיא נותנת לו והוא שותה.

25 וכיון שהיה שותה

26 היה היין בוער בו ככריסה של חכינה.

27 והוא או' לה. הישמעי לי.

28 והיא אומרת לו. רצונך שאשמע לך.

29 והוא או'. הין.

30 מיד היתה מוציאה לו טפוס שלפעור מתוך חיקה שלה

31 והיתה אומרת לו.

32 השתחוה לזה ואני נשמעת לך.

33 והוא או' לה. וכי לע'ז אני משתחוה.

34 והיתה אומרת לו.

35 אין את משתחוה אלא במגלה עצמך לו.

36 זו היא שאמרו חכמ'.

37 "הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו.

38 והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו".

39 והיה שם צרצור מלא יין

40 מן היין העמוני שהוא קשה

41  שהוא מפתה את הגוף לזנות

42 והיה ריחו מפעפע.

43 ואדיין לא נאסר יין נסך על יש'.

44 והיתה אומרת לו.

45 רצונך לשתות כוס יין.

46 והוא או'. הין.

47 והיא נותנת לו והוא שותה.

48 כיון שהוא שותה היה היין בוער בו ככריסה שלעכנא.

49 והוא או' לה. הישמעי לי.

50 והיתה אומרת לו.

51 הינזר מתורת משה ואני נשמעת לך.

52 הדא היא דכת'

53 "המה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שיקוצים כאהבם"

54 עד שנעשו שיקוצים לאביהם שבשמים.

55 אמ' ר' לעזר.

56 מה המסמר הזה אי איפשר לו לפרוש מן הדלת בלא עץ

57 כך אי איפשר לפרוש מן הפעור בלא נפשות.

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת הציע בלעם לבלק דרך לנצח את ישראל: 'העמידו בנותיכם בזימה ואתם שולטין בהן'. אגדה זו מציגה כיצד התממשה הצעתו.

בספר במדבר נאמר: 'וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל' (במדבר כ"ה א' – ג'). המספר המקראי אינו מתאר כיצד החל העם לזנות עם בנות מואב, וכיצד הן קראו לעם לזבוח לאלילם. בעל האגדה הרחיב את הסיפור המקראי ופירט בתיאור דרכי הפיתוי של בנות מואב והשפעתן על ישראל.

סיפור המעשה בנוי משלושה חלקים: תיאור דרך הפיתוי לעבוד לבעל פעור, חזרה קצרה על  דרכי הפיתוי ומשל בשמו של רבי אלעזר.[7]

חלק א' (שורות 1 – 38)

בנו דוכני מכירה בהם העמידו כמוכרות נשים זקנות וקפדניות שאינן מוזילות המחיר, ובחלק הפנימי של החנות היתה מוכרת צעירה ומושכת המוכנה להפחית את המחיר. הצעירה נתנה לקונה מישראל תחושה של ידידות, ולאחר שלושה ימים אף כינתה אותו בן בית. היא ניצלה את אמונו בה והשקתה אותו ביין[8] שהביא לכניעתו ולתאוותו לזנות עימה. השיחה בין השניים מלמדת על כניעה ליצר מצד אחד ועל פחד מעבודה זרה מצד שני. אך הצעירה המפתה לא דרשה ממנו להשתחוות לאליל אלא לחשוף עצמו לפניו, ובכך הצליחה להצעירה להטותו לעבודה זרה.[9]

חלק ב' (שורות 39 – 54)

בחלק זה מתמקד המספר רק בקשר בין הצעירה לבין ישראל ובהשקייתו ביין. לאחר שהוא התפתה דרשה הצעירה שיינזר לחלוטין מתורת משה.[10] הביא בעל האגדה את הפסוק 'הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם' (הושע ט' י'), וכך הוכיח שאכן ישראל נכשלו, הם הלכו אחר תאוותם ועבדו עבודה זרה.

חלק ג' (שורות 55 – 57)

רבי אלעזר נושא משל על העבודה לבעל פעור.

המשל – לא ניתן להוציא מסמר מלוח עץ  ללא עקבות, כי חלקי עץ נשארים על המסמר, והלוח עצמו נותר פגום. והנמשל – אי אפשר לפרוש מעבודה לבעל פעור ללא פגם, לכן אי אפשר לפרוש ללא עונש, ללא מותם של החוטאים. אפשר כי נשא את המשל בהתבסס על תרגום יונתן 'וְאִתְחַבָּרוּ עַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּבַעֲלָא פְּעוֹר כְּמַסְמְרָא בְּקִיסָא דְלָא מִתְפְּרֵשׁ בְּלָא קִיסְמָא' (במדבר כ"ה ג').



סוקולוף, ערך 'קנקיל', עמ' 498. אפשר גם כיסוי מקליפות לפירות (שם, שם).[1]

[2] חיטה מדברית (רמב"ם פירוש למשנה, חלה פ"א מ"א); בעל הערוך מביא שני פירושים: האחד לפי רב האיי גאון, פת יבשה העשויה כעין כעך. השני, לפי רבנו חננאל, פת העשויה כעין כיסין המלאים סוקר ושקדים ואגוזים. לפי אחי"ה, לחם דק האפוי עד היותו קשה (ביסקויט) או מגדנות ודברי מתיקה (ערוך השלם ג', ערך 'כסן', עמ' 275 – 276). בן יהודה מתבסס על הביטוי 'פת הבאה בכסנין' (תוספתא (ליברמן), ברכות פ"ה הי"ב) ומבאר: 'שקדים וקליות ותבלים ומיני מתיקה להתקין בהם את הפת' (בן יהודה ה', ערך 'כִּסָּן', עמ' 2466). 

ערוך השלם ז', ערך 'צרצר' עמ' 50.[3] 

יש לגרוס אריסה (ערוך השלם ג', ערך 'חכן', עמ' 383).[4]

הערוך השלם ד', ערך 'טפס', עמ' 66 – 67.[5]

על ההשוואה בין המקבילות ראו בהרחבה פרנקל, דרכי האגדה והמדרש א', עמ' 312 – 318.[6]

[7] אפשר כי גם באגדה זו החכם הוא רבי אלעזר בן שמוע, תנא בן הדור החמישי, כפי שבמקבילה בספרי במדבר (ראו לעיל).

[8] בשורה 20 נקטע רצף הסיפור על ידי התערבות בעל האגדה המעיר כי עדיין לא נאסר יין נסך לישראל. הערה זו יש בה מעין הסבר מדוע יכול היה האדם מישראל לשתות את היין. ראו מקבילות על הנושא בבלי, סנהדרין קו ע"א, חולין ד ע"ב; במדבר רבה כ' כ"ג; תנחומא (בובר) בלק כז, תנחומא בלק יח, שיר השרים רבה ד יג.  

[9] בשורות 37 – 38 נקטע רצף הסיפור על ידי התערבות בעל האגדה המצטט את המשנה '...הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו...' (משנה סנהדרין פ"ז מ"ו). ובכך בא להבהיר כי ישראל אף כי לא השתחווה לבעל פעור עבד לו.

[10] לפי אורבך האגדה מתארת את המציאות בימי חז"ל (אורבך, עולמם של חכמים, עמ' 162 – 163). יש לשער כי הכוונה לבתי היין ולאלו שאיישו אותם.

 

סוגה

סיפור, מדרש ומשל

מונחי דיון

הדא הוא דכתיב

חכמים

רבי אלעזר

מושגים

בעל פעור


עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ספרי במדבר (הורוביץ), פיסקא קלא עמ' 170 – 172[6]

בבלי, סנהדרין קו ע"א

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו