עיון קצר באגדה
באגדה הקודמת תואר כיצד פעל אחז לסגירתם של בתי הכנסת ובתי המדרש, ובאגדה זו מביא רבי יעקב בן אביי בשמו של רבי אחא את תגובתו של ישעיהו הנביא על כך. דברי הנביא ישעיהו בנויים על מוטיב 'הסתר הפנים',[1] והם צירוף פסוקים הן מנבואתו הן מדברי האל למשה.
באגדה שני חלקים:
חלק א' – תגובתו של ישעיהו הנביא (שורות 2 – 9)
דברי ישעיהו נפתחים בפסוק: 'וְחִכִּיתִי לַיהֹוָה הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ' (ישעיהו ח' י"ז).[2] הנביא ישעיהו ראה בהצלחתו של אחז לסגור את בתי הכנסת ובתי המדרש אסון הנובע מהסתר הפנים של האל מישראל, מבית יעקב. הוא מוסיף ואומר: 'וְקִוֵּיתִי לוֹ', משמע בד בבד עם הסתר הפנים מצויה גם התקווה. הנביא אומנם חש עתה בהתעלמות האל ובהעדר הגנתו, אך מקווה כי עזרת האל תבוא.
כדי לחזק את השילוב בין הצרה הנוכחית המתבטאת בהסתר פנים של האל ובין התקווה לשינוי בעתיד מובאים דברי האלוהים למשה לפני מותו. האל מגלה למשה את אשר עתיד לקרות כאשר העם יפנה עורף לתורה ויפר את הברית אשר כרת עימו, כעונש יבואו על העם צרות רבות, והוא מבטא זאת בפסוק 'וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה' (דברים ל"א י"ח).[3] אך בסיום דבריו עולה כי העם יחזור למוטב והקשר בין האל לעמו יחודש, האל יגונן על העם. הוא מצוה על משה לכתוב את השירה: 'וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל' (שם, י"ט), השירה הזאת 'לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ' (שם, כ"א). משמע, לעולם לא תשכח התורה מישראל.
בעל האגדה בנה הקבלה בין דברי ישעיהו לבין דברי האל למשה:
ישעיהו דברי האל למשה
וְחִכִּיתִי לַהֹוָה הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא
וְקִוֵּיתִי לוֹ כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ
ההקבלה מבהירה כי התקוה להופעת האל ולעזרתו אינה אלא קיום הברית, לימוד התורה:
לאחר דברים אלו, שבהם הציג הנביא את השקפת עולמו, פנה ישעיהו ישירות אל אחז ושאל 'מה את מועיל', והשיב בעצמו 'הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יְהֹוָה' (ישעיהו ח' י"ח), כלומר, מעשיו של אחז אינם מועילים, הילדים אשר נתן לו האל לנביא הם 'המציאות', גם עתה יש לימוד תורה.
חלק ב' – מיהם 'הילדים' (שורות 10 – 12)
המספר דרש את דבריו האחרונים של הנביא והבהיר כי אין אלו ילדיו צאצאיו אלא תלמידיו, והוא קראם 'בניי' על שום היותם חביבים עליו.
[1] 'הסתר פנים' הוא מצב בו כביכול האל אינו לוקח חלק במהלך האירועים ובהתפתחותם, אין מקום להסבירם. המושג מתקשר לאירועים קשים מיוחד.
אין בפסוק והקשרו בפרק קשר לסיפור המרחיב בדבר אחז אשר סגר את בתי הכנסת ובתי המדרש.[2]
ראו הפיסקה כולה שם פז' ט"ו – כ'.[3]
|