סימון האגדות בגמרא

עיון קצר באגדה

האגדה בנויה מחמישה חלקים; פתיחה וסיום המהווים מסגרת רעיונית, חלק שעניינו חטאי ירבעם, חלק – חטאי אחאב, ובין שני החלקים משולב מדרש שדרש רבי שמעון בר יוחאי.

פתיחה (שורות 1 – 2)

במשנה נאמר כי שלושה מלכים אין להם חלק לעולם הבא.[2] כיוון שרוב מלכי ישראל ויהודה לא הלכו בדרך ה' ונחשבו לרשעים,[3] נמסר בפתיחת האגדה מהו העיקרון לפיו נבחרו אלו שלא יהיה להם חלק לעולם הבא (שורה 2). חידוש עבירות – אותם המלכים חידשו עבירות. עד לימיהם לא היתה אותה עבירה שכיחה בקרב ישראל, ובגללם הפכה נפוצה.

חלק א' – חטאו של ירבעם (שורות 3 – 5)

ירבעם עשה שני עגלי זהב. מסופר במקרא: 'וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם' (מלכים א' י"ב כ"ח). על פי פשוטו של מקרא הוא עשה שני עגלים, כדי שלא יהיו חייבים לעלות לירושלים. בעל המדרש מפרש כי ירבעם גרם לישראל לעבוד לשני עגלים.[4]

חלק ב' – מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי (שורות 6 – 12)

בעל האגדה מטיל ספק בנכונות האמירה כי ירבעם חידש בכך שהביא את ישראל לעבוד לשני עגלי זהב ואומר בתמיהה-שאלה כי במדבר עבדו ישראל ליותר מעגל אחד. כדי לאשש את דבריו הביא מדרש אותו שנה רבי שמעון בר יוחאי לפיו בנו ישראל שלושה עשר עגלים. עגל לכל שבט ועוד אחד לכלל העם, כלומר סך של שלושה עשר עגלים. הוא דרש את חלקו השני של הפסוק 'וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם' (שמות ל"ב ד'). נאמר בלשון רבים 'אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ', מכאן שהיו כמה עגלים, והדרשן מדייק, אחד לכל שבט. על העגל לכלל העם, העגל השלושה עשר, למד הדרשן מהפסוק בנחמיה: 'אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת' (נחמיה ט' י"ח). בלשון יחיד נאמר 'זֶה אֱלֹהֶיךָ' מכאן שעגל אחד נוסף לכלל העם.

את לימודו של רבי שמעון בר יוחאי יש לראות כעומד בפני עצמו ללא תלות בנדון באגדה בהקשר לירבעם. הוא העמיד סיפור מדרשי מרחיב הרחוק מפשוטו של מקרא. לדבריו, היו חגיגות בכל שבט ושבט בנפרד, ומלבדן הייתה חגיגה כללית של העם כולו לפני עגל אחד.[5]

אומנם המדרש הובא כסתירה לטענה כי ירבעם חידש, וכי היה יותר מעגל אחד לו חטאו ישראל במדבר, אך למעשה הוא מהווה גם הוכחה שהעם חטא רק באמונתו בעגל אחד.[6]

חלק ג' – חטאו של אחאב (שורות 13 – 15)

אין פירוא של חטאי אחאב, אלא מציינים את חומרתם שהיתה גדולה משל ירבעם. כאישוש לכך הובא חלקו הראשון של הפסוק 'וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט....' (מלכים א' ט"ז ל"א). חטאות ירבעם היו קלות בעיניו, הוא לא הסתפק ללכת בהם אלא חידש חמורות מהן.[7]

סיום (שורות 16 – 17)

החלק נפתח בשאלה, למה ירבעם נזכר ראשון כמלך שאין לו חלק לעולם הבא. לכאורה השאלה תמוהה, שהרי מבחינה כרונולוגית קדם ירבעם לאחאב, אלא שמבחינה עקרונית אחאב חטא חטאים חמורים בהרבה, ולכן היה צריך להיות ראשון ברשימה.[8]

התשובה היא שירבעם נאמר ראשון כי היה פורץ הדרך. הוא שהראה את דרך לבאים אחריו,

וייתכן שאלמלא פרץ את הדרך, אחרים לא היו מעיזים לעשות את אשר עשה.

מובעת בתשובה תפיסת עולם לפיה סוללי הדרך בחידושי עבירות הם המסוכנים לחברה,

הם היוצרים תפנית נועזת לאורח חיים שונה, הם שמרחיבים את הפירצה למעשים חמורים מאוד.

בעל האגדה האנונימי סתם ולא פירש למי כוונו דבריו, לכן לא ניתן לבחון את דבריו ולפרשם על רקע תקופתו.