|
עיון קצר באגדה
על ההלכה[1] 'לא ילבש אדם מנעלים וסנדלים חדשים אלא אם כן הילך בהן מבעוד יום.' שואלים האמוראים 'כמה יהא בהילוכן? כלומר כמה צריך ללכת בעוד יום כדי שיהיה מותר לנעול אותם בשבת.
באגדה שלוש תשובות המעידות על קהילות שונות ומבטאות מהנעשה בקהילה:
א. לפי בני ביתו של קפרא המרחק הדרוש כמרחק שבין בית מדרשו הגדול של בר קפרא עד לבית מדרשו של רבי הושעיא. מהאמור ניתן ללמוד על מציאותם של שני בתי מדרש בהם למדו. מהשימוש במילה 'בית' ולא בית מדרש, ניתן להסיק כי ביתם של חכמים שימש כבית מדרש.[2]
ב. לדעתם של אנשי ציפורי המרחק הדרוש הוא כמרחק מבית הכנסת של יהודי בבל שעלו לארץ עד לבית מדרשו של החכם רבי חמא בר חנינה. עדות לקיומו של בית הכנסת ליהודי בבל מלמד על העדפתם להתפלל בקרב עדתם.
ג. אנשי טבריה סבורים כי המרחק הינו מבית המדרש הגדול עד לחנותו של רבי הושעיא. איזכור חנותו של רבי הושעיה מלמד כי החכם התפרנס מיגיעתו ולא הפך את תורתו לאומנותו.
[1] יש לתת את הדעת כי על אף הקידומת "תני" אין הלכה זו מופיעה במקורות תנאים, ליתר דיוק הינה מופיעה רק בסוגיא בה עיסוקנו.
[2] ראו הפרשנים הקלאסיים על המקום.
|
