סימון האגדות בגמרא

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת[1] נדרש הפסוק 'וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר' (קהלת י"ב י"ב) המזהיר את האדם מפני כתיבת ספרים רבים המרבים להג. ובניגוד להם מובאים באגדה זו מדרשים על הפסוק 'דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד' (קהלת י"ב י"א) המהללים את דברי החכמים.

האגדה בנויה משלושה מדרשים על חלקו הראשון של הפסוק 'דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת'.

מדרש ראשון – דברי חכמים כאבנים טובות (שורות 1 – 3)

רבי הונא[2] מדמה את דברי החכמים לאבנים טובות. כשם שאדם שומר מכל משמר את האבנים הטובות שברשותו, כך עליו לשמר את דברי החכמים.

מדרש שני – דברי חכמים ככדור משחק (שורות 4 – 7)

המדרש האנונימי מדמה את דברי חכמים למשחק הבנות בכדור. כשם שהכדור מועבר מיד ליד כך דברי חכמים הנמסרים ממעמד הר סיני בשלשלת הדורות עד לחכם בן הדור הנוכחי. המדרש ממחיש את המצוי במשנה אבות:[3] 'משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקינים וזקינים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה'

מדרש שלישי – דברי חכמים כמלמד הבקר (שורות 8 – 16)

במדרש שני חלקים:

א.      הדימוי למלמד הבקר (שורות 8 – 13)

למלמד הבקר ישנם שלושה שמות, אך הדרשן ניצל את שלושתם למטרתו ודרש כל אחד מהם באופן שונה, כביכול למטרה אחרת:

המרדע – מורה דעה

הדרבן – משרה בינה

המלמד – מלמד את הבקר לחרוש כדי לתת חיים לבעליו

כוונת הדרשן היא כי דברי החכמים נועדו להקנות דעה, בינה ולבנות את הדרך הישרה כדי להקנות חיים טובים לאדם הצועד על פי הכוונתם.

ב.      משמעות הדימוי בשם רבי חמא בר חנינה (שורות 9 – 16)

רבי חמא בר חנינא מבהיר כי אדם טורח לרכוש כלי המכוון את הבקר לחרוש ישר. על אחת כמה וכמה שראוי לו לרכוש את דברי החכמים בעזרתם יתגבר על יצר הרע, יזכה הן בחיי עולם הזה ועולם הבא.

באגדה בולט השימוש במספר הטיפולוגי 'שלוש': יש בה שלושה מדרשים, ולמלמד הבקר הובאו שלושה שמות. התבנית שיצר בעל האגדה בהבאת המדרשים ובסדר שסידרם, מטרתה ללמד כי דברי חכמים הם אוצר יקר העובר מדור לדור, וכי הם מכוונים את האדם ללכת בדרך המבטיחה לו חיי עולם הזה ועולם הבא.