עיון קצר באגדה
(אגדות נוספות העוסקות בקורח מצויות בהלכה ד')
קרח ועדתו נבלעו בבטן האדמה, ונאמר שאין להם חלק בעולם הבא, למרות זאת הנחת היסוד של בעל המדרש היא שעדת קרח ניצלה מהעונש הכבד מכוח תפילה עבורם.[2] הוא הביא דברי שני אמוראים שציינו מי התפלל עבורם ומהו המקור המקראי ממנו נלמד הדבר.
רבי שמואל בר נחמן אמר כי משה התפלל עבורם וכמשענת לדעתו הביא את בירכת משה לראובן. יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת (דברים ל"ג ו'). אומנם הברכה היא לשבט ראובן, אך הם היו שותפיו של קרח כפי שכתוב: 'וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן (במדבר ט"ז א'), ומכאן שברכתו היא לבני עדת קרח.[3]
על פי תפיסה זו, התעלה משה מעל הריב הקשה שהיה לו עם עדת קרח והתפלל עבורם.
ייתכן שכוונת רבי שמואל בן נחמן ללמד את מנהיגי העם להתעלות מעל המאבקים השונים. רבי יהושע בן לוי אמר בשמו של רבי יוסי כי חנה היא שהתפללה עליהם.[4] בעל האגדה ציין כי זו היתה גם דעתו האישית של המוסר (שורה 7). כשהביאה חנה את שמואל לעלי הכהן היא נשאה תפילת הודיה ושבח לאל ואמרה: 'יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל' (שמואל א' ב' ו'). אין באמירה משום בקשה אלא תיאור כוחו של האל.[5] אפשר כי בשמחתה הביעה את בטחונה כי כך נוהג האל.
באגדה שתי דעות: האחת מציגה את דמות משה המנהיג המתעלה על עצמו ומתפלל עבור אלה שנאבקו נגדו; השנייה מציגה את האל כסולח לכל החוטאים. בעל האגדה אינו מכריע בין שתיהן.
[1] אפשר כי צ"ל עדתו וכי המילה 'דעתו' נכתבה מתוך דמיון למילה במשפט קודם 'היא דעתו של...'..
[2] ראו קורבן העדה על המקום הטוען כי לא מצא בסיס להנחה זו. לפיכך צימצם את התפילה רק על בני קרח, כיוון שיש בתהילים מזמור לבני קרח (ישנם אחד עשר מזמורים). קורבן העדה לא ציין את המזמור שאליו הוא מתכוון.
[3] ראו הפרשנים הקלאסיים על המקום. אין לדבריהם ביסוס במקרא. אפשר כי משה התפלל רק על הנגררים אחרי קרח.
[4] במדרש שמואל (בובר) פרשה ה' סימן י"ב מובאים הדברים בשם רבי.
[5] רלב"ג ראה בכך רמז לתחיית המתים.
|