הא
מילולית, אבל; מונח המציע דיוקים, לעיתים בתמיהה ומתפרש איפוא במובן 'אבל', 'ברם'. בדרך כלל הדיוק מצמצם את הקביעה שבאה לפני המונח. כיוון שלעיתים הדיוקים שוליים וכמעט מובנים מאליהם, אפשר שהמונח שימש בתלמוד הירושלמי ככלי עזר ללומד, כתוספת הבהרה, ואפשר כי משמש פתיח לדיון הבא אחריו.[1]