|
עיון קצר באגדה
אגדה זו עוסקת בדרכי הכפרה. האגדה הקודמת[1] עסקה בשיטת רבי ישמעאל הדנה בארבעת חילוקי הכפרה. באגדה זו מתייחס רבי יוחנן לשיטת רבי ישמעאל בכפרה וטוען
כי דעתו של רבי ישמעאל אינה דעת יחיד, אלא גם עמדתם של רבי אלעזר בן עזריה ושל רבי עקיבא, אך היא דעת מיעוט כיוון שחכמים חולקים עליה, ולשיטתם שעיר המשתלח מכפר, ואם אין שעיר יום הכיפורים מכפר.[2]
על שיטתם של חכמים מקשה בעל הסוגיה: 'כיצד הוא מכפר', משמע כיצד השעיר או יום הכיפור מכפרים. בשאלה זו חלוקים רבי זעירא ורבי חנינה.
לדעת רבי זעירא אם עבר האדם 'חלק' מיום הכיפור כופר עוונו, ולדעת רבי חנניה רק בסופו של היום כופר העוון. הנפקא מינה להלכה הינה מקרה בו נפטר האדם בחלקו של היום, לדעת רבי זעירא עוונו מכופר בעוד שרבי חנינה סובר כי אינו מכופר, שכן כפרה הינה רק בקיצו של היום.
אסמכתא לאחד מצדדי המחלוקת[3] נסמכת על ברייתא המובאת בסוגיא.[4]
[1] בקובץ אגדות העוסקות בכפרה, זו האגדה הראשונה (הלכה א – כפרה, אגדה א – דף כז ט"ד\ה"א)
[2] בגרסה שלפנינו מופיע כי הכפרה הינה על ידי השעיר המשתלח בלבד, אך במקבילות בירושלמי יומא ושבועות נמצאת התוספת 'ואם אין שעיר יום הכיפורים מכפר' ויש להניח כי תוספת זו נשמטה מגרסת ירושלמי סנהדרין. (ראה על כך בפני משה במקום)
[3] בסוגיה בסנהדרין נמצא כי רבי חנינה רואה בברייתא סיוע לדברי רבי זעירה, והדבר קשה, שכן בברייתא נכתב כי יום הכיפור מכפר בסיומו עם חשכה בעוד שרבי זעירה סובר כי כל שהוא מהיום דיו לכפרה. במקבילה שבירושלמי יומא ושבועות מצויה הגרסה אמר רבי זעירה מתניתא מסייעא לרבי חנינא וגרסה זו נראת כנכונה.
[4] בברייתא יש לתת את הדעת למגמתם של חכמים להעצים את אפשרויות הכפרה הגלומות ביום הכפורים על פני השעיר המשתלח הקשור לעבודת המקדש שפסקה בדור זה.
|
