עיון קצר באגדה
באגדה קודמת דנו באדם שזכויותיו רבות מעבירותיו, או ש העבירות רבות מהזכויות. אגדה זו מציגה מצב שונה, אדם שעבירותיו וזכויותיו מצויות בשוויון.
לדברי רבי יוסי בן חנינה במצב זה מעלים האל עבירה אחת, כך שנוצר יתרון לזכויות, והאדם יידון לזכות. את דעתו הוא מבסס על מדרש הפסוק: 'מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא' (מיכה ז' י"ח). בפסוק נאמר 'נושא עוון' ולא נושא עוונות, ומכאן שהאל נושא את אחד העוונות, כלומר, לוקח אותו מחוץ לחשבון.[2]
על מצב השוויון דרש רבי אלעזר את הפסוק: יוּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ' (תהילים ס"ב י"ג). כפשוטו מלמד הפסוק כי האל גומל לאדם כמעשהו, מעשהו של האל, כלומר כדרכו בחסד. אולם באגדה ניתנה לכך משמעות שונה: 'ואין לית ליה את יהיב ליה מן דידך',[3] משמע, במצב של שוויון האל לעיתים מזכה את האדם בזכויות נוספות השמורות עימו.[4]
סתם התלמוד מוסיף ואומר כי דעתו של רבי אלעזר אינה רק במקרה הנדון כאן, אלא ביחס לדרך משפטו של האל את האדם, האל תמיד נוטה לזכותו של האדם ולא לחובתו. את דבריו מבסס על פניית משה לאלוהים: 'וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת' (שמות ל"ד ו'). דברי משה מלמדים כי זו דרכו של האל, הוא רב חסד בכל ולכל דרך החסד היא האמת שלו.[5]
תפיסת עולמם של שני האמוראים זהה; לדעתם, האל אינו דן במידת הדין אלא במידת החסד, הוא מבקש להיטיב עם האדם ולא להחמיר עימו. השוני ביניהם הוא על דרך הביצוע. לדעת רבי יוסי הוא משמיט חובות, ואילו לדעת רבי אלעזר הוא מעלה את משקל הזכויות. התוספת בסיום (שורות 10 – 12) מלמדת כי זו השקפתו הכללית של רבי אלעזר על מדיניות השכר והעונש של האל ולא רק במקרה הייחודי הנדון כאן.
[1] סוקולוף, ערך 'מעין', עמ' 322. הכוונה שהעבירות והזכויות היו שוות.
[2] לפי פשוטו של מקרא לשון היחיד אינו על עוון אחד אלא על המקבץ כולו כפי שנאמר גם בהמשך ביחס לפשע. המדרש רחוק מפשוטו של מקרא.
[3] סביר להניח כי אלו דברי סתם התלמוד כיוון שהאמירה בארמית.
[4] הפירוש לפיו נותן האל לאדם מזכויותיו קשה. וכי יש לו לאל זכויות וחובות?
[5] משה פנה בבקשה לאל לאחר חטא העגל וביקש שילך בדרך של 'רב חסד'. לפי פשוטו של מקרא היתה זו בקשה מיוחדת, כביכול, מבקש משה להזכיר לאל כי זו דרכו, ושילך בה גם ביחס לחוטאים בחטא העגל.
|