אגדות התלמוד הירושלמי - הלכה א – הקב"ה אין לפניו שכחה אגדה

הלכה א – הקב"ה אין לפניו שכחה

אגדה– דף כז ט"ג /ה"א עמ' 1314

תרגום

רבי הונא בשם רבי אבהו.

הקב'ה אין לפניו שכחה.

כביכול אבל בשביל ישראל נעשה שכחן.

מה טעם.

"נושא עון" [''נושא'' כתיב1].

וכן דוד אמר

"נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה".

האגדה

1 ר' הונא בשם ר' אבהו.

2 הקב'ה אין לפניו שכחה.

3 כביכול הא בשביל יש' נעשה שכחן.

4 מה טע'.

5 "נושא עון" [''נושא'' כתיב1].

6 וכן דוד אמ'

7 "נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה".

עיון קצר באגדה

ר' הונא[1] מביא מימרה בשמו של רבי אבהו, בה נטען כי ככלל אין שכחה לפני האל להוציא את ישראל שהאל שוכח להם את עוונותיהם.

את דבריו מבסס רבי אבהו על מדרשם של שני פסוקים בהם נדרש השורש "נשא" כשכחה הפסוק האחד 'מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ..( מיכה ז' י"ח), והשני 'נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה' (תהילים פ"ה ג').[2]

[1] אפשר כי הדובר הוא רבי הונא, אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי שפעל בדורו של רבי אבהו.

[2] ייתכן שרבי אבהו הציג את השיכחה ולא את הסליחה כהשקפה שונה מהשקפת הנצרות. הם מדגישים באמונתם את הסליחה, והוא ביקש להדגיש את השיכחה, וכך בא לעודד בדרך אחרת את ישראל במצוקתו.