פרק י
י,א <כז,ג> "אילו שאין להן חלק לעולם הבא" כול'. הוסיפו עליהן הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אין להן חלק לעולם הבא. הפורק עול. זה שהוא או'. יש תורה ואיני סופנה.
המיפר ברית. זה שהוא מושך לו ערלה. המגלה פנים בתורה. זה שהוא או'. לא ניתנה תורה מן השמים.
ולא כבר תניתה. ''האו'. אין תורה מן השמים''. תני ר' חנינה ענתוניה קומי ר' מנא. זה שהוא עובר על דברי תורה בפרהסיא כגון יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה וחביריו.
ע'ז וגילוי עריות. ר' יונה ור' יוסה. חד אמ'. כקלות. וחד אמ'. כחמורות. מה נן קיימין. אם באותו שעשה תשובה. אין כל דבר עומד בפני כל בעלי תשובה. אלא כן אנן קיימין באותו שלא עשה תשובה ומת בהיכרת. רובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו מיעוט עבירות קלות שיש בידו בעולם הזה כדי ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבוא. רובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שיש בידו בעולם הזה כדי ליפרע ממנו משלם לעתיד לבוא. רובו זכיות יורש גן עדן. רובו עבירות יורש גיהנם.
היה מעויין. אמ' ר' יוסי בן חנינה. ''נושא עוונות'' אין כתוב כאן אלא "נושא עון". הקב'ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות. אמ' ר' לעזר. "ולך י'י חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". ''מעשהו'' אין כת' כאן אלא "כמעשהו". ואין לית ליה את יהיב ליה מן דידך. היא דעת' דר' לעזר. ר' לעזר אמ'. "ורב חסד". מטה כלפי חסד.
ר' ירמיה אמ'. ר' שמואל בר רב יצחק בעה. "צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת". "חטאים תרדף רעה ואת צדיק' ישלם טוב". "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן". "רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו". "כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון". וסיגין סייגה ותרעין תריעה. וכיני. סייגין סייגה ותרעין תריעה. אלא כיני. ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק. שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית. מיכן והילך הקב'ה משמרו. מה טע'. "הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר". אמ' ר' זעירא. ובלחוד דלא יתיב ליה. ומה טע'. ''והחוט המשולש לא לעולם ינתק'' אין כת' כאן אלא "לא במהרה ינתק". אין אטרחת עלוי הוא מפסק.
ר' הונא בשם ר' אבהו. הקב'ה אין לפניו שכחה. כביכול הא בשביל יש' נעשה שכחן. מה טע'. "נושא עון" [''נושא'' כתיב1]. וכן דוד אמ' "נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה".
שאל ר' מתיה בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה אמ' לו. שמעתה ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש. אמ' לו. שלשה הן חוץ מן התשובה. כתוב אחד או' "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם". וכת' אחר או' "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם" וגו'. וכת' אחר או' "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם". וכת' אחר או' "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" וגו'. כיצד. העובר על מצות עשה ושב מיד אינו זז ממקומו עד שימחול לו הקב'ה. ועליו הוא או' "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם". העובר על מצות בלא תעשה התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. ועליו הוא או' "כי ביום הזה (יפ) יכפר עליכם" וגו'. העובר על הכריתות ומיתות בית דין במזיד התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה והייסורין מכפרין מחצה. ועליו הוא או' "ופקדתי בשבט פשעם" וגו'. אבל מי שנתחלל בו שם שמים אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכיפורים לכפר ולא הייסורין למרק. אלא התשובה ויום הכיפורים מכפרין שליש וייסורין שליש ומיתה ממרקת <כז,ד> שליש. ועליו הוא או' "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון". הא למדנו שהמיתה ממרקת.
אמ' ר' יוחנן. זו דברי ר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל ור' עקיבה. אבל דברי חכמ'. שעיר המשתלח מכפר. כיצד הוא מכפר. ר' זעירא אמ'. כל שהוא כל שהוא. ר' חנינה אמ'. בסוף. מה מפקא מביניהון. מת מיד. על דעת' דר' זעירא כבר כפר. על דעת' דר' חנינה לא כיפר. אמ' ר' חנינה. מתנית' מסייעה לר' זעירה. חומר בשעיר מה שאין כן ביום הכיפורים וביום הכיפורים מה שאין כן בשעיר. שיום הכיפור' מכפר בלא שעיר ושעיר אינו מכפר בלא יום הכיפורים. חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויום הכיפורים משתחשך. אמ' ר' הונא. איתתבת קומי ר' ירמיה ואמ'. תיפתר שהיה בדעתן להביא שעיר אחר ולא הביאו. אמ' ר' יוסה בן יוסה. ואין הקב'ה רואה את הנולד. ויכפר מיד.
כת' "כי דבר י'י בזה". אין לי אלא בזמן שביזה דברי תורה. מניין אפי' כפר במקרא אחד בתרגום אחד בקל וחומ' אחד. ת'ל "ואת מצוותו הפר". במקרא אחד "ואחות לוטן תמנע". בתרגום אחד "ויקרא לו לבן יגר-שהדותא". בקל וחומ' אחד "כי שבעתים יקם קין" וגו'.
ד'א. "כי דבר י'י בזה". זה שהוא מזכיר דברי תורה במקום מטונף. כהדא ר' אילא וחברייא הוון יתיבין קומי פונדקיה ברמשא. אמרין. מהו מימר מילא דאורייא. אמרין. מכיון דאילו הוה איממא הוינן חמיי מה קומינן. ברם כדון אסיר.
בר קפרא אמ'. אחז וכל מלכי יש' הרשעים אין להן חלק לעולם הבא. מה טע'. "כל מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי". מתיבין ליה. הרי הוא נמנה בפטייה שלמלכים. "בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה". אמ' לון. מפני שהיה בו בושת פנים. מה בושת היה בו. ר' אחא בשם ר' לעזר ר' יוסי בשם ר' י(ו)[ה]ושע בן לוי. את מוצא בשעה שהיה הנביא בא לקטרגו היה בורח למקום טומאה וכובש את פניו במקום טומאה. לומר שאין שכינה שורה במקום טומאה. הדא היא דכת' "ויאמר י'י אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר-ישוב בנך אל קצה תעלת הבריכה העליונה אל מסילת שדה כובס". אל תהי קורא "כובס" אלא ''כובש''. שהיה כובש פניו ובורח ממנו. הא כיצד. בשעה שהיה הנביא בא לקטרגו היה בורח למקום טומאה וכובש את פניו במקום טומאה. ר' יהודה או'. מפני שנתייסר בבנו הבכור. מה טע'. "ויהרוג זמרי גבור אפרים" וגו'. ר' הושעיה רבה אמ'. מפני שהיה אביו צדיק. ומנשה לא היה אביו צדיק. מנשה אביו צדיק ובנו רשע. יחזקיהו אביו רשע ובנו רשע. הוא שיחזקיהו או' "הנה לשלום מר לי מר". מר לי מלפניי מאחז. מר לי מאחריי ממנשה. אחז אביו צדיק ובנו צדיק. הדא היא דכת' "יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט". ''וזרע צדיק נמלט'' אין כת' כאן אלא "וזרע צדיקים נמלט". זרע שהוא מוטל בין שני צדיקים נמלט.
ד'-א'. "יד ליד לא ינקה רע". אמ' ר' פינחס. זה שהוא עושה צדקה ומבקש ליטול שכרה מיד. אמ' ר' סימון. כאינש דאמר. הא שקא והא סלעא והא סאתא. קום כול. תדע לך שהוא כן. שהרי אבות העולם אילו ביקשו ליטול שכר מצות שעשו בעולם הזה מאיכן היתה הזכות קיימת לבניהם אחריהם. הוא שמשה אמ' ליש' "וזכרתי את בריתי יעקב" וגו'.
עד איכן היתה זכות אבות קיימת. ר' תנחומא אמ' לה בשם ר' חייה רבה. !בר! נחמן אמ' לה בשם ר' ברכיה. ר' חלבו בשם ר' בא בר זבדא. עד יואחז. "ויחן י'י אותם וירחמם" וגו' "עד עתה". עד אותה השעה זכות אבות קיימת. שמואל אמ'. עד הושע. "ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילינה מידי". ואין "איש" אלא אברהם. כמה דת מר "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא". ואין "איש" אלא יצחק. כמה דת מר "מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתינו". ואין "איש" אלא יעקב. כמה דת[י1]^מר "ויעקב איש תם". ר' יהושע בן לוי אמ'. עד אליהו. "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר י'י אלהי אברהם יצחק ויש' היום יוודע כי אתה אלהים ביש' ואני עבדך" וגו'. ר' יודן אמ'. עד חזקיהו. "למרבה המשרה ולשלום אין קץ". אמ' ר' אחא. זכות אבות לעולם קיימת. "כי אל רחום י'י אלהיך" $וגו' עד$ "ולא ישכח את ברית אבותיך". מלמד שהברית כרותה לשבטים.
ר' יודן בר חנן בשם ר' ברכיה. אמ' הקב'ה ליש'. בניי. אם ראיתם זכות אבות שמטה וזכות אימהות שנתמוטטה לכו והידבקו בחסד. מה טע'. "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה". "כי ההרים ימושו" זה זכות אבות. "והגבעות תמוטינה" זו זכות אימ?ה?ות. מיכן והילך "וחסדי מאיתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך י'י".
"האפיקורוס". ר' יוחנן ור' לעזר. חד אמ'. כהן דאמ'. אהן ספרא. וחרנה אמ'. כהן דאמ'. אילין רבנין. ר' אלעזר ור' שמואל בר' נחמן. חד אמ'. לכיפה שלאבנים. כיון שנתרועעה אחת מהן נתרועעו כולן. וחרנה אמ'. לבית שהוא מלא תבן. אע'ג דאת מעבר ליה מינה אהן מוצא דבגויה הוא מרערע כתליא.
רב אמ'. קרח עשיר גדול היה. תיסברין שלפרעה נגלה לו בין מגדול ובין הים. רב אמ'. קרח אפיקרסי היה. מה עשה. עמד ועשה טליות שכולן תכלת. אתא גבי משה. אמ' ליה. משה רבינו. טלית שכולה תכלת מהו שתהא חייבת בציצית. אמ' לו. חייבת. דכת' "גדילים תעשה לך" וגו'. בית שהוא מלא ספרים מהו שיהא חייב במזוזה. אמ' לו. חייב במזוזה. דכת' "וכתבתם על מזוזות ביתך" וגו'. אמ' לו. בהרת כגריס מהו. אמ' לו. טמא. פרחה בכולו. אמ' לו. טהור. <כח,א> באותה שעה אמ' קרח. אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כהן גדול. באותה השעה אמ' משה. רבון כל העולמים. אם נברא לארץ פה מששת ימי בראשית הרי מוטב. ואם לאו יברא לה מעכשיו. "ואם בריאה יברא י'י". אמ' ר' שמעון בן לקיש. שלשה כפרו בנבואתן מפני פונרייה ואילו הן. משה ואליהו ומיכה. משה אמ'. "אם כמות כל האדם ימותון אלה" וגו'. אליהו אמ'. "עניני י'י עניני וידעו העם הזה". ואם לאו "ואתה הסיבות את לבם אחורנית". מיכה אמ'. "אם שוב תשוב בשלום לא דיבר י'י בי". "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה". ר' ברכיה בשם ר' חלבו. אף שמותיהם פרחו מתוך טמסותיהם. אמ' ר' יוסי בר חנינה. אפי' מחט שהיתה שאולה ביד יש' מידם אף היא נבלעה עמהן. דכת' "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה".
ומי נתפלל עליהם. ר' שמואל בר נחמן אמ'. משה נתפלל עליהם. "יחי ראובן ואל ימות". ר' יהושע בן לוי אמ'. חנה נתפללה עליהן. היא דעת' דר' יהושע בן לוי. דאמ' ר' יהושע בן לוי בשם ר' יוסי. כך היתה !דע!תו שלקרח שוקעת ויורדת עד שעמדה חנה ונתפללה עליהם ואמרה "י'י ממית ומחיה מוריד שאול ויעל".
"ר' עקיבה או'. אף הקורא בספרים החיצונים". כגון סיפרי בן סירא וסיפרי בן לענה. אבל סיפרי המירס וכל ספרים שנכתבו מיכן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת. מא' טע'. "ויותר מהמה בני היזהר" וגו'. להגיון ניתנו. ליגיעה לא ניתנו.
"דברי חכמים כדרבונות". אמ' ר' חונה. כדרור נאות. תמן קריין למרגליתא דירה. ד'א. "כדרבונות". ככדור הזה בין הבנות. מה הכדור הזה מקלטת מיד ליד וסופה לנוח ביד אחד. כך ''משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקינים וזקינים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה'' <משנה. אבות א,א>. ד'א. "כדרבונות". שלשה שמות יש לו. מרדע דרבן ומלמד. מרדע. שהוא מורה דיעה בפרה. דרבן. שהוא משרה בינה בפרה. מלמד. שהוא מלמד את הפרה לחרוש בשביל ליתן חיים לבעליה. אמ' ר' חמא בר חנינה. אם לפרתו עושה אדם דרבן. ליצרו הרע שהוא מעבירו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא על אחת כמה וכמה.
"וכמסמרות נטועים". ולמה לא אמ' ''וכמסמרות קבועים וכאילנות נטועים''. בחרו להם ביררו הברזל ושיבחו המטע שלמטיל. ד'א. "וכמסמרות נטועים". מה המסמר הזה את קובעו. אע'פ שאת חוזר ונוטלו ממקומו מקומו ניכר. כך כל מי שפשטו ידיהם הרבים בו יד. אע'פ שחזרו וקרבו אותו סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם.
ד'-א'. "וכמסמרות נטועים". ''משמרות'' כת'. מה משמרות עשרים וארבעה אף המסמרים עשרים וארבעה. כמה מסמרים יהו בו. ר' יוחנן אמ'. חמשה. כנגד חמשה חומשי תורה. ר' חיננא אמ'. שבעה. "וכימיך דבאך". דרש ר' אחא בשם ר' חנינה. תשעה. ר' היה נותן אחד-עשר על זה ושלשה-עשר על זה. מיניין משמרות.
ר' יוסי בן חנינה אמ'. כלבת אינה עולה לחשבון מסמרים. {ר' בא בר זבדא בעא קומי ר' זעירא}. מהו ליתן כולן על גבי מנעל אחד. אמ' ליה. שרי. מהו ליתן כולן על גבי סנדל אחד. אמ' ליה. שרי.
תני. אין מגרדין סנדלים ומנעלים ישנים אבל סכין ומדיחין אותן.
ר' קריספא בשם ר' יוחנן. תלמידוי דר' חייה רבה אמרין. הראשונים היו אומ'. מגרדין. שניים היו אומ'. אין מגרדין. שאלון לר'. אמ' לון. אין מגרדין. אמ' ר' זעורה. הא אזילה חדא מן תלמידוי דר' חייה רבה. אמ' ר' חייה בר אשי. נהגין הוינא יתבין קומי רב ומשחין ומשיגין אבל לא מגרדין.
תני. לא ילבש אדם מנעלים וסנדלים חדשים אלא אם כן הילך בהן מבעוד יום.
כמה יהא בהילוכן. בני בייתיה דבר קפרא אמרין. מן דבית רבה דבר קפרא עד בית רבה דר' הושעיה. ציפוראי אמרין. מכנישתא דבבלאי עד דרתה דר' חמא בר חנינה. טיבריאי אמרין. מן סידרא רבה עד חנותיה דר' הושעיה.
תני. לא יסוך אדם מנעלים וסנדלים חדשים. לא יסוך אדם את רגלו והיא בתוך המנעל ואת רגלו והיא בתוך הסנדל. אבל סך הוא את רגלו ונותנה בתוך המנעל את רגלו ונותנה לתוך הסנדל. סך אדם שמן ומתעגל על גבי קטיבלייא חדשה ואינו חושש. לא יתננה על גבי טבלה שלשייש להתעגל עליה. רשב'ג מתיר.
ד'א. "וכמשמרות נטועים". בשעה (שבני אדם) שדברי תורה יוצאין מפי בעליהן כתיקנן הן עריבין לשומעיהן כמסמרות נטועים. ובשעה שהם יוצאין ממוסמסין הם מרין לשומעיהן כמסמרות.
"בעלי אסופות". אין "אסופות" אלא סנהדרין. כמ' דתימ' "אספה לי שבעים איש מזקני יש'". ד'א. "בעלי אסופות". שנאמרים באסיפה.
אמ' ר' שמעון בן לקיש. אם יאמר לי אדם שיש דברי הימים בבבל הרי אני הולך ומביאו משם. ועכשיו אם מתכנסין הם כל רבותי' אין יכולין הן להביאו משם.
"ניתנו מרועה אחד". אמ' הק'. אם שמעתה דבר מפי קטן יש' והנייך. לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן אלא כשומעו מפי גדול. ולא כשומעו מפי גדול אלא כשמעו מפי חכם. ולא כשמעו מפי חכם אלא כשומעו מפי נביא. ולא כשומעו מפי נביא אלא כשומעו מפי רועה. ואין רועה אלא משה. כמה דת[י1]^מר "ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו". לא כשמעו מפי רועה אלא כשמעו מפי הגבורה. "ניתנו מרועה אחד". ואין "אחד" אלא הקב'ה. כמה דת מר "שמע יש' י'י אלהינו י'י אחד".
"והלוחש על המכה ואו'. כל המח' אש' <כח,ב> שמתי במצר' לא אש' עליך כי אני י'י רופאך". רב אמ'. ובלבד ברוקק. ר' יהושע בן לוי אמ'. [אפי' אמ'] "נגע צרעת כי תהיה באדם" ורוקק אין לו חלק לעתיד לבוא. "אבא שאול או'. אף ההוגה את השם באותותיו". ר' מנא אמ'. כגון אילין כותאי דמשתבעין. ר' יעקב בר אחא אמ'. נכתב ביו'ד ה'א ונקרא באל'ף דל'ת.
י,ב הל' ב'. "שלשה מלכים וארבעה הדיוטות" כול'.
וכולהם חידשו עבירות. וכי מה עשה ירבעם. על שעשה שני עגלי זהב. והלא כמה עגלים עשו יש'. תני ר' שמעון בן יוחי. שלשה-עשר עגלים עשו יש' ואחד דימוסיא לכולן. ומה טע' "ויאמרו אלה אלהיך יש'". הרי לשנים-עשר [שבטים1]. "זה אלהיך" הרי דימוסיא אחת לכולן. וכי מה עשה אחאב. כת' "ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט". והלא קולותיו שלאחאב הם כחומרותיו שלירבעם. ולמה נמנה ירבעם תחילה. שהוא התחיל (בעבירה): [בקלקלה] תחילה.
מה הוה אחאב עביד. הוה מקשט גרמיה בכל יום וקאים ליה קומי חיאל אסרטי-לטיה. והוא אמ' ליה. בכמה אנא טב יומא דין. והוא אמ' ליה. כן וכן. והוא מפריש טימיתיה לע'ז. הדא היא דכת' "יען התמכרך לעשות הרע בעיני י'י".
ר' לוי עבד דרש הדין קרייא אשתה ירחין לגנאי. "רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני י'י". אתא לגביה בליליא. אמ' ליה. מה חטית לך ומה סרחית קדמך. אית לך רישיה דפסוקא ולית לך סופיה "אשר היסתה אותו איזבל אשתו". עבד דרש ליה שיתא ירחין לשבח. "רק לא היה כאחאב אשר היסתה אותו איזבל אשתו".
כת' "בימיו בנה חיאל בית-האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה". חיאל מן יהושפט. יריחו מבנימן. אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. וכן הוא או' "באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה". באבירם בכורו לא היה מאיין ללמד. ובשגוב הרשע היה לו מאיין ללמד. לפי שרצו לרבות את ממונן !ו!שלטה בהן מאירה והיו מ(ה)[ת]מוטטין והולכין. לקיים מה שנ' "כדבר י'י אלהי ישראל [אשר1] דבר ביד יהושע בן נון".
כת' "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי י'י אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי". וכי מה עניין זה אצל זה. אלא אמ' הקב'ה לאליהו. הדין חיאל גברא רבא הוא. איזיל חמי ליה אפין. אמ' ליה. לי נה מיזל. אמ' ליה. למה. אמ' ליה. דנא מיזל וינון אמרין מילין דמכעסין לך ולינה יכיל מיסבול. אמ' ליה. ואין אמרין מילה דמכעסה לי כל מה דאת גזר אנא מקיים. אזל ואשכחון עסיקין בהן קרייא. "וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני י'י אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה". אמ'. בריך הוא אלההון דצדיקייא דמקיים מילי דצדיקא. והוה תמן אחאב. [אמר לון אחאב1]. וכי מי גדול ממי משה או יהושע. אמרין ליה. משה. אמ' ל?ו?ן. בתורתו שלמשה כתוב "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים [והשתחויתם1] להם". ומה כת' בתריה. "וחרה אף י'י בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר". ולא הינחתי ע'ז בעולם שלא עבדתי אותה. וכל טבן ונחמן דאית בעלמא אתון בדרי. מילוי דמשה לא קמן ומילוי דיהושע מקים. אמ' ליה אליהו. אם כדבריך "חי י'י אלהי יש' אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי". כיון ששמע כן התחיל בוכה. הדא היא דכת' "ויהי כשמוע [אחאב] את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק (במתניו) על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט". כמה נתענה. שלש שעות נתענה. אם היה למוד לוכל בשלש אכל בשש. אם למוד לוכל בשש אכל בתשע. "ויהלך אט". מהו "אט". ר' יהושע בן לוי אמ'. שהיה מהלך יחף. כת' "ויהי דבר י'י אל אליהו התשבי לאמר. הראית כי נכנע אחאב מלפניי". אמ' הקב'ה לאליהו. ראה מנה טובה שנתתי בעולמי. אדם חוטא לפניי כמה [ועושה תשובה1] ואני מקבלו. הדא היא דכת' "הראית כי נכנע אחאב מלפניי". חמית אחאב עבד תשובה. "יען כי נכנע אחאב מפניי לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה אל ביתו".
וכי מה עשה אחז. על ידי שבנה כסא בעזרה. הדא היא דכת' ''ואת אולם הכסא אשר בנו בבית'' וגו'.
ר' חוניה בשם ר' לעזר. למה נקרא שמו אחז. שאחז בבתי כניסיות ובבתי מדרשות. למה היה אחז דומה. למלך שהיה לו בן ומסרו לפידגוגו והיה מבקש להורגו. אמ'. אם אני הורגו הרי אני מתחייב מיתה. אלא הרי אני מושך את מיניקתו [ממנו1] ומעצמו הוא מת. כך אמ' אחז. אם אין גדיים אין תיישים. אם אין תיישים אין צאן. אם אין צאן אין רועה. אם אין רועה אין עולם. אם אין עולם כביכול. כך היה אחז סבור בדעתו לומ'. אם אין קטנים אין גדולים. אם אין גדולים אין + חכמ'. אם אין חכמ' אין נביאים. [אם אין נביאים1] אין רוח הקודש. אם אין רוח הקודש אין בתי כניסיות ובתי מדרשות. כביכול אין הקב'ה משרה שכינתו על יש'.
ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא מייתי לה מן הדא "וחיכיתי לי'י המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו". אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמ' לו הקב'ה למשה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". מאותה השעה "וקויתי לו" שאמ' לו בסיני "כי לא תשכח מפי זרעו". ומה את מועיל. "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי י'י". וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו. אלא מלמד שהיו חביבין עליו והיה קורא אותם בניי.
וכי מה עשה מנשה. כת' "בימים ההם חלה חזקיהו למות" $וגו' עד$ "כי <כח,ג> מת אתה ולא תחיה". "כי מת אתה". בעולם הזה. "ולא תחיה". לעתיד לבוא. אמ' ליה. ולמה. אמ' ליה. דלא בעית מיקמה לך בנין. אמ' ליה. למא לא בעית מיקמה לך בנין. אמ' ליה. חמית דאנא מקים בר רשיע. בגין כן לא בעית מיקמה בנין. אמ' ליה. סב ברתי. דילמא מיני ומינך הוא מוקים בר נש טב. אע'ג לא קם אלא בר נש ביש. הדא היא דכת' "וכלי כליו רעים". אמ' ליה. (לך) לא לך אנא שמע. איני קופץ אלא למה שאמ' לי זקיני. שאמ' לי. אם ראית חלומות קשים או חזיונות קשים קפוץ לשלשה דברים ואת ניצול. ואילו הן. לתפילה ולצדקה ולתשובה. ושלשתן בפסוק אחד. "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו" זה תפילה. "ויבקשו פני" זו צדקה. כמה דת[י1]^מר "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך". "ו()[?י?ש]ובו מדרכיהם הרעים" זו תשובה. אם עשו כן מה כת' תמן. "ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם". מיד "ויסב". דכת' "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל י'י". לאי-זה קיר נשא עיניו. ר' יהושע בן לוי אמ'. לקירה שלרחב נשא עיניו. "כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת". אמ' לפניו. רבון כל העולמים. רחב שתי נפשות הצילה לך. ראה כמה נפשות הצלת לה. הדא היא דכת' "ויבואו (האנשים): [הנערים] המרגלים ויוציאו את רחב ואת בית אביה ואת אמה ואת אחיה ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציא ויניחום מחוץ למחנה יש'". תני ר' שמעון בן יוחי. אפי' היה במשפחותיה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות כולהן היו ניצלין בזכותה. אבותיי שקרבו לך כל הגרים הללו על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. ר' שמואל בר נחמן אמ'. נשא את עיניו בקירה שלשונמית. "נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מיטה ושלחן וכסא ומנורה". אמ' לפניו. רבון כל העולמים. שונמית קיר אחד עשתה לאלישע והחייתה את בנה. אבותיי שעשו לך את השבח הזה על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. ר' חיננא בר פפא אמ'. נתן עיניו בקירות בית המקדש. "בתתם סיפם את סיפי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהן". בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בכל שעה והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקב'ה מעלה עליהן כאילו נתפללו בבית המקדש. אבותיי שעשו לך את כל השבח הזה על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. ורבנין אמרין. נתן עיניו בקירות לבו. שנ' "מעי מעי אוחילה קירות ליבי הומה לי לבי לא אחריש". אמ' לפניו. רבון העולמים. חיזרתי על מאתים וארבעים ושמונה איברים שנתתה בי ולא מצאתי שהכעסתי אותך באחד מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי. כת' "ויהי דבר י'י אל ישעיהו הנביא לאמר". ''לך ואמרת אל חזקיה נגיד עמי''. "כה אמר י'י אלהי דוד אביך שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתך הנני מוסיף על ימיך חמש-עשרה שנה". אמ' ליה. כדון אמרית ליה הכין. וכדון אנא מימר ליה הכין. אמ' ליה. גברא רבה הוא ולית הוא מהימנתי. אמ' ליה. עינוון סגין הוא והוא מהימן לך. ולא עוד אלא עדיין לא יצאת הברה בעיר. "ויהי ישעיהו לא יצא חצר התיכונה" "העיר" כת'. כד דקם מנשה הוה פרי חורי ישעיה. בעי מיקטלוניה והוא ערק מן קדמויי. ערק לארזא ובלעיה ארזא. חסר ציציתה דגולתיה. אתון ואמרין קדמוי. אמ' לון. אזלון ונסרון ארזא. ונסרו לארזא ואיתחמי דמא נגד. "ולא אבה י'י לסלוח". מיכן שאין לו חלק לעתיד לבוא. והא כת' "מלבד חטאות מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה". נימר. עד דלא יחזור ביה. "על כל הכעס' אשר הכעיסו מנשה". נימר. עד שלא עשה תשובה. והא כת' "כי הוא אמון הרבה אשמה". לא הוסיף (ו)[א1]לא חידש. והכת' "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירוש' פה לפה". וכי איפשר לבשר ודם למלאות את ירוש' דם נקי פה לפה. אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה. דכת' ביה "פה אל פה אדבר בו". כת' "וידבר י'י אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך וילכדו את מנשה בחחים". מהו "בחחים". בכירו-מניקיא. אמ' ר' לוי. מולא שלנחושת עשו לו ונתנו אותו בתוכה והיו מסיקין תחתיו. כיון שראה שצרתו צרה לא הניח ע'ז בעולם שלא הזכירה. כיון שלא הועיל לו כלום אמ'. זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד י'י אלהיך ושמעת בקולו. כי אל רחום י'י אלהיך לא ירפך [ולא ישחיתך1] ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם". הרי אני קורא אותו. אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפיא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו שלמנשה לפני הקב'ה. והיו מלאכי השרת אומ' לפני הקב'ה. רבונו שלעולם. אדם שעבד ע'ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה. אמ' להן. אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב'ה. חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו. הדא היא דכת' "ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיביהו". אמ' ר' לעזר ביר' שמעון. בערבייא צווחין ל(ע)[ח]תרתה עתרתה. "וישיביהו ירוש' למלכותו". במה השיבו. שמואל בר בינא בשם ר' אחא. ברוח השיבו. כמה דת מר משיב הרוח. "וידע מנשה כי י'י <כח,ד> הוא האלהים". באותה שעה אמ' מנשה. אית דין ואית דיין.
וכי מה עשה בלעם הרשע. על ידי שנתן עצה לבלק בן צפור להפיל את יש' בחרב. אמ' לו. אלוה שלאומה הזו הוא שונא את זנות. אלא העמידו בנותיכם בזימה ואתם שולטין בהן. אמ' ליה. ומישמע לי אינון. אמ' ליה. ?א?קים בנתך קומוי וינון חמיין ושמעין לך. הדא היא דכת' "ראש אומות בית אב במדין הוא".
מה עשו. בנו להן קנקלין מבית-הישימון עד הר-השלג והושיבו שם נשים מוכרות [מיני] כיסנין. הושיבו את הזקינה מבחוץ ואת הנערה מבפנים. והיו ישראל אוכלין ושותין. והיה אחד מהן יוצא לטייל בשוק וליקח לו חפץ מן החנווני. והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשוייו והנערה אומרת לו. [בא וטול לך בפחות. כן ביום הראשון וכן ביום השני וכן ביום השלישי. והיתה אומרת לו1]. מיכן והילך אתה כבן (בי?ת?) בית. היכנס ובור לך. [וכיון שהיה נכנס1] היה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא [קשה והוא1] מפתה את הגוף לזנות. והיה ריחו מפעפע. ואדיין לא נאסר (יינן שלגוים): [יין נסך] על יש'. והיתה אומרת לו. רצונך לשתות כוס יין. והוא או' לה. הין. והיא נותנת לו והוא שותה. וכיון שהיה שותה היה היין בוער בו ככריסה שלחכינה. והוא או' לה. הישמעי לי. והיא אומרת לו. רצונך שאשמע לך. והוא או'. הין. מיד היתה מוציאה לו טפוס שלפעור מתוך חיקה שלה והיתה אומרת לו. השתחוה לזה ואני נשמעת לך. והוא או' לה. וכי לע'ז אני משתחוה. והיתה אומרת לו. אין את משתחוה אלא במגלה עצמך לו. זו היא שאמרו חכמ'. ''הפוער עצמו לבעל-פעור זו היא עבודתו. והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו'' <משנה. סנהדרין ז,ו>. והיה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא קשה שהוא מפתה את הגוף לזנות והיה ריחו מפעפע. ואדיין לא נאסר יין נסך על יש'. והיתה אומרת לו. רצונך לשתות כוס יין. והוא או'. הין. והיא נותנת לו והוא שותה. כיון שהוא שותה היה היין בוער בו ככריסה שלעכנא. והוא או' לה. הישמעי לי. והיתה אומרת לו. הינזר מתורת משה ואני נשמעת לך. הדא היא דכת' "המה באו בעל-פעור וינזרו לבושת ויהיו שיקוצים כאהבם". עד שנעשו שיקוצים לאביהם שבשמים. אמ' ר' לעזר. מה המסמר הזה אי איפשר לו לפרוש מן הדלת בלא עץ כך אי איפשר לפרוש מן הפעור בלא נפשות.
מעשה בסובתה מאולם שהשכיר חמורו לגויה אחת להשתחוות לפעור. כיון שהגיעו לביתו שלפעור אמרה לו. המתן לי כאן עד שאיכנס ואשתחוה לפעור. כיון שיצאת אמ' לה. המתיני לי כאן עד שאיכנס ואעשה כמות שעשית. מה עשה. נכנס ועשה את צרכיו וקינח עצמו בחוטמו שלפעור. והיו הכל מקלסין לפניו ואומ'. לא עשה אדם כשם שעשה זה.
מעשה במנחם איש גופתה-אריח שהיה מגלגל בחביות ובא אליו שרו שלפעור בלילה. מה עשה. נטל את השפוד ועמד עליו וברח ממנו. בא אליו בלילה השיני אמ' לו. מנחם. מה אתה מקלליני. נתיירא ממנו ואמ' לו. עוד איני מקללך.
מעשה בשלטון אחד שבא ממדינת הים להשתחות לפעור. אמ' להן. הביאו לי פר אחד איל אחד כבש אחד להשתחות לפעור. אמרו לו. אין אתה זקוק לכ(ך)[ל] אילו. אין את אלא כמגלה עצמך לו. מה עשה. גירה בהם סניגורים והיו מכין אותן ומפצעין את מוחיהם בגיזירין ואומ' להן. אי לכם ולטעותכם.
כת' "ויחר אף י'י ביש' ויאמר י'י אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לי'י נגד השמש". אמ' לו. הושב את ראשיהם דיינים עליהם ויהיו הורגים בחטאים נגד השמש. הדא היא דכת' "ויאמר משה אל שופטי יש' הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל-פעור". כמה הם שופטי יש'. שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. שרי אלפים שש מאות. שרי מאות ששת אלפים. שרי חמשים שנים-עשר אלף. שרי עשרות ששים אלף. נמצאו שופטי יש' שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. אמ' לון. כל חד מינכון יקטול תריי. נמצאו הרוגין חמש-עשרה ריבוא ושבעת אלפים ומאתים.
"והנה איש מבני יש' בא ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה". מהו "לעיני משה". כאינש דמר. הא גו עינך משה. אמ' לו. אין צפורה מדינית ואין טלפיה סדוקות. זו טהורה וזו טמיאה. והיה שם פינחס. אמ'. אין כאן אדם שיהרגנו ויהרג על ידיו. איכן הם האריות. "גור אריה יהודה". "דן גור אריה". "בנימן זאב יטרף". כיון שראה פינחס שאין אדם מיש' עושה כלום. מיד עמד פינחס מתוך סנהדרין שלו ולקח את הרומח בידו ונתן את הברזל תחת פסיקייא שלו. התחיל מסתמך על עץ שלה עד שהגיע לפתחו. כיון שהגיע לפתחו אמ' לו. מאיין ולאיין פינחס. אמ' להן. אין אתם מודין לי ששבטו שללוי אצל שבטו שלשמעון בכל מקום. אמרו. הניחו לו שמא התירו פרושים את הדבר. כיון שנכנס עשה לו הקב'ה ששה ניסים. הנס הראשון. דרכן לפרוש זה מזה והדביקן המלאך זה לזה. הנס השיני. כיוין את הרומח כנגד הקיבה שלה כדי שתהא זכרותו נראית מתוך קיבה שלה מפני הנוקרנין שלא יהו אומ'. אף הוא בין כתיפיו נכנס עמהן ועשה את צרכיו. הנס השלישי. סתם המלאך את פיהן ולא היו יכולין לצווח. הנס הרביעי. לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומן. הנס החמישי. הגביה לו המלאך את השקוף כדי שיצאו שניהן בין כתיפיו. הנס השישי. כיון שיצא את הנגף שהוא <כט,א> מחבל בעם מה עשה. השליכן לארץ ועמד ונתפלל. הדא היא דכת' "ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה".
כשבאו יש' לנקום נקמת מדין מצאו שם בלעם בן בעור. וכי מה בא לעשות. בא ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שמתו מיש' על ידו בשיטים. אמ' ליה פינחס. לא דברייך עבדת ולא דבלק עבדת. לא דברייך עבדת. דמר לך. לא תיזיל עם שלוחי בלק ואזלת. ולא דבלק עבדת. דאמ' לך. איזיל לייט יש' וברכתנון. אף אני איני מקפחך שכרך. הדא היא דכת' "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני יש' על חלליהם". מהו "על חלליהם". שהיה שקול כנגד כל חלליהם. ד'א. "על חלליהם". מה חלליהם אין בהן ממש אף הוא אין בו ממש. ד'א. "על חלליהם". שהיה צף כנגד כל חלליהם. והיה פינחס מראה לו את הציץ והוא שוקע ויורד. ד'א. "על חלליהם". אלא מלמד שנתנו לו יש' שכרו משלם ולא קיפחוהו.
דואג אדם גדול בתורה היה. באו יש' ושאלו את דוד. לחם הפנים מהו שידחה את השבת. אמ' להם. סידורו דוחה את השבת לא לישתו ולא עריכתו דוחין את השבת. והיה שם דואג ואמ'. מי הוא זה שבא להורות לפניי. אמרו לו. דוד בן ישי הוא. מיד הלך ונתן עצה לשאול מלך יש' להמית את נוב עיר הכהנים. הדא היא דכת' "ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו סובו והמיתו את כהני י'י כי גם ידם עם דוד" $וגו' עד$ "ולא גלו את אזניו". מי היו. אמ' ר' שמואל בר רב יצחק. אבנר ועמשא היו. אמרו ליה. כלום אית לך עלינן אלא הדין זונרה והדין כלינירין. הא טריפין לך. "ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם בכהני י'י". "ויאמר המלך לדוייג". אמ' ר' יהודה בר פזי. ''לדויג'': כת'. אמ' לו. נתפשתה כדג. אתה עברתה רבתה. "סוב אתה ופגע בכהני י'י". "ויסב דואג האדומי ויפגע בכהנים" וגו'.
לא כן תני ר' חייה. אין ממנין שני כהנים [גדולים1] כאחת. אלא מלמד שהיו כולם ראויין להיות כהנים גדולים. כיצד נתרחק. ר' חנינה ור' יהושע בן לוי. חד אמ'. אש יצאה מבית קודש הקדשים וליהטה סביבותיו. וחרנה אמ'. תלמידים וותיקים נזדווגו לו והיו למידים והוא שכח. לקיים מה שנ' "חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישינו אל".
אחיתופל אדם גיבור בתורה היה. כת' "ויוסף עוד דוד את כל בחור ביש' שלשים אלף". ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא. תשעים אלף זקינים מינה דוד ביום אחד ולא מינה אחיתופל עמהן. הדא היא דכת' "ויוסף עוד דוד את כל בחור ביש' שלשים אלף" "ויסף" תלתין. "עוד" תלתין. ופשוטיה דקרייה תלתין. הרי תשעין.
את מוצא בשעה שבא דוד לשאת את ארון ברית י'י לא נשאו כתורה. "וירכיבו את ארון ברית האלהים על עגלה חדשה" וגו'. והוה ארונא טעין כהניא לרומא וטריף לון לארעא. טעין (בהמה): [כהנייא] לרומא וטריף לון לארעא. שלח דוד ואייתי לאחיתופל. אמ' ליה. לית את אמר לי מה לדין ארונא דו טעין כהנייא לרומא וטריף לון לארעא. טעין כהנייא לרומא וטריף לון לארעא. אמ' ליה. שלח שאול לאילין חכימיא דמ{ת}נית{'}א. אמ' דוד. מאן דידע למיקמתה ולא מקימה יהא (רעווא) סופיה מתחנקא. אמ' דב!ר! קומוי והוא קאים. הדא היא דכת' "ויהי כי צעדו נושאי ארון י'י ששה צעדים ויזבח שור ומריא". ר' חנינה ור' מנא. חד אמ'. על כל צעידה וצעידה שור ומריא ובסוף שבעה פרים ושבעה אלים. וחרנה אמ'. על כל צעידה וצעידה שבעה פרים ושבעה אלים ובסוף שור ומריא. אמ' הקב'ה לאחיתופל. מילה דמיינקייא אמרין בכנישתא בכל יום לא אמרת ליה. "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו". ודא אמרת ליה.
וכן את מוצא בשעה שבא דוד לחפור תימליוסים שלבית המקדש חפר חמש-עשר מאוון דאמין ולא אשכח תהומא ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מירמיתיה. אמ' ליה. לית את יכיל. אמ' ליה. למה. אמ' ליה. דנא הכא כביש על תהומא. אמ' ליה. ומן אימת את הכא. אמ' ליה. מן שעתא דשמע רחמנא קליה בסיני "אנכי י'י אלהיך" רעדת ארעא ושקועת ואנא יהיב הכא כביש על תהומא. אע'ג-כן לא שמע ליה. כיון דרימיה סליק תהומא ובעא מטפא עלמא. והוה אחיתופל קאים תמן. אמ'. כדון דוד מתחנק ואנא מליך. אמ' דוד. מאן [דחכם] דידע מקימתיה ולא מקים ליה ייא סופיה מתחנקא. אמ' מה דאמ' ואוקמיה. התחיל דוד או' שירה "שיר המעלות". שיר למאה עולות. על כל מאה אמה היה או' שירה. אע'ג-כן הוה סופה מתחנקה. אמ' ר' יוסי. הדא היא דמתלא אמרה. צריך בר נש חשיש על לווטייה דרבה אפי' על מגן.
ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר יצחק. מגילה שמסר שמואל לדוד אמרה אחיתופל ברוח הקודש. ומה הוה אחיתופל עביד. כד הוה בר נש אזל ממלך ביה במילה הוה אמ' ליה. איזיל עביד כן והכן. ואין (לא) לית את מהימן לי אזל ושאיל באורים ותומים. והוה אזל שאל ומשכח ליה כן. הדא היא דכת' "ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל" וגו' "איש" קרי ולא כת'. לא יכלו הכתובים לקרותו איש.
כיצד נתרחק. "ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את חמורו" וגו'. שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו. אמ' להם. אל תמרדו במלכות בית דוד. דאשכחנן דקודשא-בריך-הוא נסיב לון אפין אפי' בפרהסיא. ואל תשאו <כט,ב> ותתנו עם מי שהשעה משחקת לו. ואם היתה העצרת ברורה זרעו חטים יפות. ולא ידעין אם ברורה בטל ואם ברורה בשרב.
גיחזי אדם גיבור בתורה היה. אלא שהיו בו שלשה דברים. עין צרה ופרוץ בערוה ולא היה מודה בתחיית המתים. עין צרה. בשעה שהיה אלישע יתיב בתינוייה הוה גיחזי יתיב ליה על תרעא ותלמידייא חמיין ליה ואמרין. גיחזי לא עאל ואנן עלון. והוה תנייו מתאמר ובר נש לא מיתהני כלום. כיון שנתרחק מה כת' תמן. "ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא" וגו'. "המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו". לא אסחין (תלמידיא) אוכלוסייא דתלמידייא דהוון תמן. ופרוץ בערוה. שכן השו(מ)[נמ]ית אומרת לאישה "הנה נא ידעתי כי איש אלהים [קדוש] הוא עובר עלינו תמיד". אמ' ר' יונה. הוא קדוש ואין תלמידו קדוש. אמ' ר' אבון. שלא הביט בה מימיו. ורבנין דקיסרין אמרין. שלא ראת טיפת קרי על בגדיו מימיו. אמתיה דר' שמואל בר רב יצחק אמ'. אנא הוינא משזגה מנוי דמרי. מן יומוי לא חמית מילה בישא במאנוי דמרי. כת' "ויגש גיחזי להדפה". מהו "להדפה". אמ' ר' יוסי בן חנינה. שנתן ידו בהוד שביופיה. בין דדיה. ולא היה מודה בתחיית המתים. את מוצא בשעה שבא אלישע להחיות את בנה שלשונמית אמ' לו "קח משענתי בידך ולך כי תמצ' איש לא תברכ' וכי יברכ' איש לא תעננו". והוא לא עבד כן אלא כד פגע בר נש ביה ואמ' ליה. מאיין ולאיין גיחזי. וו אמ' ליה. אנא אזיל מחיה מתים. וו אמ' ליה. לית דמחיה מתים אלא הקב'ה. דכת' ביה "י'י ממית ומחיה מוריד שאול ויעל". אזל ליה ולא עבד כלום. חזר לגביה אמ' ליה. אנא ידע אילו הוה דמיך לא הוה מיתער על ידך.
את מוצא בשעה שבא נעמן שר צבא מלך ארם אצל אלישע בא אליו בסוסו וברכבו. אמ' ר' יוחנן. ''בסוסו'' כת'. בעא מיתן ליה דהב וכסף אסטלוון ולבושין אבנים טובות ומרגליות. ולא קיבל עליו. הדא היא דכת' "וי(צ)[פ]צר בו לקחת וימאן". אתא גיחזי ואמ' "חי י'י כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה" ''מומה'' כת'. אזל ומטא ביה ונסב מה דנסב ואטמרון בעיליתיה. אתא גבי אלישע. אמ' ליה. מאיין ולאיין גיחזי. מיאנתה מתן שכרן שלצדיקין. אמ' לו. "לא הלך עבדך אנה ואנה. (ו(א)[?יא?]) ויאמר לא ליבי הלך כאשר ה(ל)[פ]ך איש מעל מרכבתו לקראתך". ''העת לקחת כסף וזהב'' וגו'. העת לקחת אבנים טובות ומרגליות. לפיכך צרעת נעמן תדבק בו. כת' "וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער" וגו'. ומי היו. ר' יהודה בשם רב. גיחזי ושלשת בניו היו.
כת' "ויבא אלישע דמשק ו?ב?ן הדד מלך ארם חלה" וגו'. מה אזל בעי מיעבד תמן. אזל בעא מקרבא לגיחזי ואשכחיה מוחלט. מיכן שדוחין בשמאל ומקרבין בימין. אמ' ר' יוחנן. "בחוץ לא ילין גר דלתיי לאורח אפתח". מיכן שדוחין בשמאל ומקרבין בימין. לא כשם שעשה אלישע שדחה את גיחזי בשתי ידיו. שני חלאים חלה אלישע. אחד כדרך הארץ. ואחד שדחה את גיחזי.
ר' חנניה ור' יהושע בן לוי. בשעה שנמנו ואמרו. ''שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא''. יצתה בת קול ואמרה. "המעמך ישלמנה כי מאסת" אלא "כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר". ביקשו לצרף את שלמה עמהן. בא דוד ונשתטח לפניהן. ויש אומ'. אש יצאת מבית קודש הקדשים וליהטה סביבותיהם. !הדר! עילה הוה יליף מצלי ומתענה. כיון שנמנה עמהן צלי ולא איתעני.
דורשי רשומות אמרו. כולהם יש להם חלק לעולם הבא. מה טע'. "לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי". "לי גלעד" זה אחאב מלך יש' שנפל ברמות-גלעד. "לי מנשה" כשמועו. "אפרים מעוז ראשי" זה ירבעם בן נבט אפרתי. "יהודה מחוקקי" זה אחיתופל. "מואב סיר רחצי" זה גיחז?י?. "על אדום אשליך נעלי" זה דואג האדומי.
אמרו יש' לפני הקב'ה. רבון כל העולמים. מה נעביד ודוד מלכא דיש' מיקל לון. "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם". אמ' לון. עלי לעשותן רעים אילו לאילו. "עלי פלשת אתרועע". "עלי פלשת התרועעי". עלי לפלש להם מעשים טובים ולעשותן ריעים אילו לאילו.
י,ג הל' ג'. "דור המבול אין להן חלק לעולם הבא". ואינן רואין לעתיד לבוא. מה טע'. "וימח את כל היקום" בעולם הזה. "וימחו מן הארץ" לעתיד לבוא. תני. ר' נחמיה או'. ממשמע שנ' "לא ידון רוחי באדם לעולם". ר' יהודה או'. לא ידון לו רוחי. שאיני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן רוחי בבני אדם. ר' שמעון או'. לא ידון לו רוחי. שאיני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן שלצדיקים. אחרים אומ'. לא ידון לו רוחי. שאיני מחזירה לנדנה.
ר' יהושע בן לוי אמ'. עיקר זריבתן לחולטנית. מה טע'. "בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומם". מהו "בחומו". בריתוחן. אמ' ר' יוחנן. כל טיפה וטיפה שהיה הקב'ה מוריד עליהן היה מרתיחה בתוך גיהנם ומורידה עליהן. הדא היא דכת' "בחומו נדעכו ממקומם".
יהודה ביר' חזקיה ור' אמרין. הקב'ה דן את הרשעים בגיהנם שנים-עשר חודש. כתחילה הוא מכניס בהן חכך ואחר כך הוא מכניסן לאור והן אומ'. הוי הוי. ואחר כך הוא מכניסן לשלג והן אומ'. ווי ווי. מה טע'. "ויעליני מבור שאון מטיט היון". מהו "מטיט היון". מקום שהן אומרין בו הוי. ויקבלו דינם <כט,ג> ויהא להן חלק לעולם הבא. על שם "ולץ לא שמע גערה".
"אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא" ואינן רואין לעתיד לבוא. מאי טע'. "ואנשי סדום רעים וחטאים לי'י מאד". "רעים וחטאים" בעולם הזה. "לי'י מאד" לעתיד לבוא. ד'א. "רעים" אילו לאילו. "וחטאים" בגילוי עריות. "לי'י" בע'ז. "מאד" בשפיכות דמים.
"דור המדבר אין להן חלק לעולם הבא" ואינן רואין לעתיד לבוא. שנ' "במדבר הזה יתמו ושם ימותו". "יתמו" בעולם הזה. "ושם ימותו" לעתיד לבוא. וכן הוא או' "אשר נשבעתי באפי אם יביאון אל מנוחתי". דברי ר' עקיבה. ר' אליעזר או'. עליהם הוא או' "אספו לי חסידיי" (וגו'. "חסידיי" שעשו עמי חסד): ["כורתי בריתי עלי זבח"1]. ר' יהושע או'. "נשבעתי ואקיימה". פעמים שאינו מקיים. חנניה בן אחי ר' יהושע או'. כת' "אשר נשבעתי באפי". באפי נשבעתי חוזר אני בי. תני. ר' שמעון בן מנסיא או'. עליהם הוא אומ' "אספו לי חסידיי" וגו'. "חסידיי" שעשו עמי חסד. "כורתי בריתי" שנכרתו על ידי. "עלי זבח" שעילו אותי ונזבחו על שמי. תני. ר' יהושע בן קרחה או'. על הדורות הללו הוא או' "ופדויי י' ישובון". ר' או'. אילו ואילו יש להן חלק לעולם הבא. ומה טע'. "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור". אילו עשרת השבטים. "והנידחים בארץ מצרים" זה דור המדבר. אילו ואילו "והשתחוו לי'י בהר הקודש ובירוש'".
עדת קרח אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא. מה טע'. "ותכס עליהם הארץ" בעולם הזה. "ויאבדו מתוך הקהל" לעתיד לבוא. תני. ר' יהודה בן בתירה או'. ממשמע שנ' "תעיתי כשה אבד בקש עבדך". מה אבידה האמורה להלן סופה להתבקש אף אבידה האמורה כאן עתידה להתבקש.
מי נתפלל עליהן. ר' שמואל בר נחמן אמ'. משה נתפלל עליהן. "יחי ראובן ואל ימות". ר' יהושע בן לוי אמ'. חנה נתפללה עליהן. היא דר' יהושע בן לוי. דאמ' ר' יהושע בן לוי. כך היתה עדתו שלקרח שוקעת ויורדת עד שעמדה חנה ונתפללה עליהן ואמרה "י'י ממית ומחיה מוריד שאול ויעל".
"עשרת השבטים" כול'. עשרת השבטים אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא. מה טע'. "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה". מה היום הולך ואינו חוזר אף הן (אינן חוזרין): [הולכין ואינ]ן חוזרין. דברי ר' ()[עקיבה]. ר' שמעון בן יהודה איש כפר-אכוס אמ' משום ר' שמעון. אם היו מעשיהן כיום הזה [אינן] חוזרין ואם לאו חוזרין הן.
ר' חזקיה ר' אבהו בשם ר' לעזר. אם באין הן גירי צדק לעתיד לבוא אנטולינוס בא בראש כולם. מה את שמע מינה. שראו אותו יוצא במנעל פחות ביום הכיפורים. את שמע מינה שכן אפי' יריאי שמים יוצאין בכך. אית מילין אמרין דלא (אנטולינוס) איתגייר אנטולינוס. ואית מילין אמרין שנתגייר אנטולינוס.
אנטולינוס אתא גבי ר'. אמ' ליה. חמי מיכלתי לי מן ליויתן בעלמא דאתי. אמ' ליה. אין. אמ' ליה. מן אימר פיסחא לא אוכלתני ומן ליויתן את מיכלתי לעלמא דאתי. אמ' ליה. ומה נעביד לך ובאימר פיסחא כת' "וכל ערל לא יאכל בו". הדא אמרה דלא איתגייר אנטולינוס. כיון דשמע כן אזל וגייר גרמיה. אתא גבי ר'. אמ' ליה. חמי גזירתי. אמ' ליה. בדידי לא איסתכלית מן יומוי ובדידך אנא מסתכלא. הדא אמרה דאיתגייר אנטונינוס.
ולמה נקרא רבינו הקדוש. שלא הביט במילתו מימיו. ולמה נקרא שמו נחום איש קדוש קדושים. שלא הביט בצורת מטבע מימיו.
אנטולינוס אתא גבי ר'. אמ' ליה. צלי עלי. אמ' ליה. ישיזבינך מן הדא צינתא. דכת' "לפני קרתו מי יעמוד". אמ' ליה. ר'. לית הדא צלו יתיר. כסיתיך תכסה והא צינתא אזלה. אמ' ליה. ישזבינך מן הדין שורבא דנפק בעלמא. אמ' ליה. הא צלו. כדון תש(מ)[ת]מע צלותך. דכת' "ואין נסתר מחמתו".
ר' יוחנן אמ'. עדתו שליוחנן בן קרח אין להן חלק לעולם הבא. מה טע'. "בי'י בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם". ר' לעזר ור' יהודה. חד אמ'. לא גלו עד שנעשו ערילים. וחרנה אמ'. לא גלו עד שנעשו ממזירים. מאן דאמ'. ערילים. למילה ולמצות. ומאן דאמ'. ממזירים. מאבותיהם.
אמ' ר' יוחנן. לא גלו יש' עד שנעשו עשרים וארבע כיתות שלמינים. מה טעמ'. "בן אדם (ה) שולח אני אותך אל בני יש' אל גוים המורדים אשר מרדו בי". ''אל גוי המורד'' אין כת' כאן אלא "אל גוים המורדים אשר מרדו בי המה ואבותיהם פשעו בי עד היום הזה".
ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן. לשלש גליות גלו יש'. אחת לפנים מנהר סנבטיון ואחד לדפני שלאנטוכיא ואחת שירד עליהם הענן וכיסה אותם. כשם שגלו לשלש גליות כך גלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה לשלש גליות. מה טע'. "בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך". וכשהן חוזרין הן חוזרין משלש גליות. מה טע'. "לאמר לאסורים צאו" אילו שגלו לפנים מנהר סנבטיון. "לאשר בחושך הגלו" אילו שירד עליהן הענן וכיסה אותם. "על דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם" אילו שגלו לדפנא שלאנטוכיא.
י,ד "אנשי עיר הנידחת" כול'. "עיר". לא כפר. "עיר". לא כרך. והיא שתהא מחמשה ועד עשרה. דברי ר' מאיר. ר' יהודה או'. ממאה ועד רובו שלשבט. שנים שהדיחו את שנים. אותם שנים שהדיחו את שנים מהו ליתן עליהם תורת המדיחין תורת הנידחים. היו שם גרים ותושבים מהו שישלימו לרוב. היו שם ביברים שלחיה ושלעופות <כט,ד> ושלדגים עוף שהוא טס למעלה מעשרה מהו.
ר' שמעון או'. חמורה שריפה מסקילה. ורבנין אמרין. חמורה סקילה משריפה. ר' שמעון או'. חמור חנק מהרג. ורבנין אמרין. חמור הרג מחנק.
י,ו הל' ח'. "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב" כול'. ר' שמעון או'. "בהמתה" לא בכורות ולא מעשרות שבתוכה. "שללה" לא כסף הקדש ומעשר שיני שבתוכה. ר' יוסי בן חנינה בעי. שיער הצדקניות שבתוכה מהו. נישמעינה מהדא. ר' שמעון או'. "בהמתה" לא (בהמות) בכורות ומעשרות שבתוכה. "שללה" לא כסף הקדש ומעשר שיני שבתוכה. קדשי עיר הנידחת. ר' יוחנן אמ'. אין מועלין בהן. ור' שמעון בן לקיש אמ'. מועלין בהן. מתיב ר' יוחנן לריש-לקיש. על דעתך דת מר. מועלין בהן. ניתני. שש חטאות מיתות. אמ' ליה. שכן אפי' עולה בדא מתה. ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש. מועלין בהן משום קדשי משומד. ויקרבו. על שם "זבח רשעים תועיבה". אמ' ר' עוקבה. אוף בהדא איתפלגון. שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עידיו זוממין. ר' יוחנן אמ'. כל הקודם בו זכה. ר' שמעון בן לקיש אמ'. ייאוש שלטעות היה. וכן העבד שהוא יוצא ליהרג ונמצאו עידיו זוממין. ר' יוחנן אמ'. זכה לעצמו. ר' שמעון בן לקיש אמ'. ייאוש שלטעות היה.
"ואת כל שללה תקבוץ" כול'. אמ' ר' שמעון. קל וחומר בדברים. מה אם נכסים שאין בהן דעת לא לטובה ולא לרעה ועל ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים אמרה התורה שישרפו. המתכוין להטות את חבירו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה על אחת כמה וכמה.
אמ' ר' לעזר. מוכיח בדבר בלוט שלא ישב בסדום אלא מפני ממונו אף הוא יצא וידיו על ראשו. הדא היא דכת' "מהר המלט שמה". דייך שאת ממלט את נפשך.
כת' "בימיו בנה חיאל בית-האלי את יריחו". חיאל מן דיהושפט. יריחו מן דבנימן. אלא מלמד שמגלגלין את החובה על ידי חייב. וכן הוא או' "באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו". +<באבירם בכורו לא היה לו מאין ללמד ?ובשג?<וב>70> + הרשע היה לו מאיין ללמד. לפי שרצו לרבות את ממונן נשלטה בהן מאירה והיו מתמוטטין והולכין. לקיים מה שנ' "כדבר י'י אלהי יש' אשר דבר ביד יהושע בן נון". "כליל לי'י אלהיך". "ולא ידבק בידך".
תני. ר' שמעון בן אלעזר או'. ולא אותה בנו אלא עיר אחרת בנו. מאחר שהיא נבנית מותר את לישב בה. ר' יוסי ור' יהושע בן קרחה או'. מה ת'ל "ובנה את העיר הזאת את יריחו". אלא שלא יבנה עיר אחרת ויקרא שמה יריחו. יריחו ויקרא שמה עיר אחרת. וכן הוא או' "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד". לישיבה אין את חוזר. חוזר את לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש את הארץ.