פרק ט'
ט,א <כו,ד> "אילו הן הנשרפין" כול'. תמן תנינן. ''נושאין על האנוסה ועל המפותה'' <משנה. יבמות יא,א>. כיני מתנית'. נושאין אח!ד! האנוסה ואח!ד! המפותה. אנס אשה מותר באמה. פיתה אשה מותר בבתה. האונס והמפתה על הנשואה חייב. אמ' ר' יוחנן. דרך נישואין שנו. נשא אשה ואחר כך אנס את אמה חייב. נשא אשה ואחר כך פיתה את בתה חייב. אמ' ר' לעזר. סומכוס ור' יוחנן בן נורי אמרו דבר אחד. דתנינן תמן. ''שחטה ואת [בת1] בתה ואחר כך שחט את בתה סו?פ?ג את הארבעים. סומכוס או' משום ר' מאיר. סופג את שמונים'' <משנה. חולין ה,ג>. תמן תנינן. ''ר' יוחנן בן נורי או'. הבא על חמותו חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. אמרו לו. שלשתן שם אחד הן'' <משנה. כריתות ג,ו>. ר' יודה בר פזי בשם ר' יוחנן. מודה סומכוס לר' יוחנן. אשכח תני. עוד היא במחלוקת. מה טע' דר' יוחנן בן נורי. מה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין אף אשה !ובתה! ובת בתה בשני לאוין. מה טעמון דרבנין. מה בת בנה ובת בתה בלאו אחד אף אשה ובת בתה ובת בנה בלאו אחד. כת' "ערות אשה ובתה לא תגלה". וכת' "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא". בכולהם כת' שכיבה ובה כת' לקיחה. ללמדך שאינו חייב על השנייה עד שתהא לקוחה לו. או אינו מתחייב עליה אלא על דרך נישואין. למדנו שאין קידושין תופסין בעריות. והא כת' "לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו". בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאביו. והכת' "ואיש אשר יקח את אשת אחיו". מה הוא בא להודיעך. שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאחיו. ותובן על ידי ייבום. והכת' "ואשה אל אחותה לא תקח". בא להודיעך שהיה מותר עד שלא נשא אחותה. ותובן לאחר מיתת אחותה.
והכת' "ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא". שלא תאמר. קין נשא את אחותו. הבל נשא את אחותו. חסד עשיתי עם הראשונים שייבנה העולם מהם. "אמרתי עולם חסד יבנה".
והכת' "אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח". בא להודיעך שאם קידשה תפסו בה קידושין. רב הונא אמ'. עד כדון בת בתו לנישואין. בת בתו מן האונסין. כת' "ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן". מה אנן קיימין. אם לנישואין הרי כבר אמור. אלא אם אינו עניין לנישואין תניהו עניין לאונסין. עד כדון בת בתו. בתו מניין. רב אמ'. אם על בת בתו הוא מוזהר על בתו לא כל שכן. אם על בת בתו הוא ענוש כרת לא כל שכן על בתו. מנא ליה. אשכח תני חזקיה. "ובת איש כהן כי תחל לזנות". מה ת'ל "איש". אלא להביא הבא על בתו מן האונסין שהוא בשריפה. רב חונה שמע כולהון מן הכא. "ערות אשה ובתה לא תגלה". וכת' "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא". "זמה" "זמה" לגזירה שוה. מה למטן שלשה דורות אף למעלן שלשה דורות. מה למטן בלא תעשה אף למעלן בלא תעשה. מה למטן דרך נישואין אף למעלן דרך נישואין. מה למטן בשריפה אף למעלן בשריפה. מה למטן עשה בת זכר כבת נקיבה אף למעלן נעשה בת זכר כבת נקיבה. וכר' מאיר. דר' מאיר אמ'. גזירה שוה במקום שבא. דור שלישי למטה מניין שהוא בלא תעשה. וכרבנין דינון אמרין. גזירה שוה במקום שבאת. דור שלישי למטה מניין שהוא בא בלא תעשה. וכרבנין דינון אמרין. גזירה שוה כאמור בה. דור שלישי למעלה מניין שהוא בשריפה. בין כרבנין בין כר' מאיר דור שלישי למטה מניין שהוא בלא תעשה. אמ' ר' יוסי. מכיון דכת' "זמה" "זמה" כמי שכולהם כאן. אמ' ר' יוסי ביר' בון. עוד הוא אית ליה אזהרה מן תמן. "אל תחלל את בתך להזנותה". ר' חגיי בעא קומי ר' יוסי. למה לי נן אמרין ''בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה''. אמ' ליה. ויימר קרייא ''ערות אשה ובת בתה לא תגלה'' ואנן אמרין ''בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה''. שנים לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את ההכרת. ומה טע'. <כז,א> "על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו" וגו'. וכת' "איש אשר ירקח כמוהו" וגו'. הדא אמרה. שני לאוין וכרת אחד חולקין את ההכרת. בעון קומי ר' אבהו. הבא על אשה וילדה בת וחזר ובא עליה חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובת בנה. אמ' לון. "שארה הנה זמה היא". כולהם משום זימה. מה טע' דר' יהודה. "לא יקח איש את אשת אביו לא יגלה כנף אביו". זו אנוסתו. מה מקיימין רבנין "כנף". תמן אמרין ולא ידעין אין שמועה + זו. כנף זו שה!ו!א זקוקה לאביו. ולא כך אינו חייב עליה משום אשת אביו. אמ' ר' הילא. להתרייה. שאם התרו בו משום אשת אב לוקה. משום כנף לוקה. מודה ר' יודה במכות. מודה ר' יודה בקרבן. מודה ר' יודה בשאר כל האנשים שהוא פטור. מודה ר' יודה שאם קידשה תפשו בה קידושין. ר' חגיי בעא קומי ר' יוסי. מהו שיהא הוולד ממזר כר' יודה. אמ' ליה. "לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל י'י" הפסיק העניין. ויפסיק העניין לעניין אשת אב. אשת אב בכלל כל העריות היתה ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר. ותצא אנוסה ותלמד על כל האונסים לאסור. אשת אב בכלל כל העריות היית ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר. אית לך מימר הכא. אנוסה בכלל היית ויצאת מכללה ללמד על כל הא!נו!סים. ותצא אשת אב ותלמד על אנוסתה. אמ' ליה. אם אשת אב היא אינה אנוסה. ואם אנוסה היא אינה אשת אב.
הל' ב'. "רוצח שהכה את רעהו" כול'. כת' "ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת" "מות יומת המכה" "רוצח הוא מות יומת הרוצח. או בכלי עץ יד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח". כשהוא בא אצל הברזל אינו או' לא שימות בו ולא שלא ימות בו. אלא אפי' צינורה קטנה דהיא יכלה מקים גו וושטא ומיקטליניה. והוא שיהא באבן כדי להמיתו. בעץ כדי להמיתו. כיוונו כנגד הסוס. כיוונו כנגד החץ. כיוונו כנגד הרומח. העמידו בצינה. השקה אותו מים רעים. העביר את התקרה מעליו וירדו עליו גשמים והרגוהו. פתק אמת המים עליו ובאו עליו המים ושטפוהו.
מה טע' דר' יודה. מפני הארס הנתון בין הנקבים. מה טעמון דרבנין. לעולם אין האירס נתון בין הנקבים עד שיחזור ויקיא.
הל' ג'. "המכה את חבירו" כול'. כיני מתניתא. ר' נחמיה פוטר וחכמ' מחייבין. שרגלים לדבר. רבנין אמרין. שני אמודין רבים על עומד אחד. ר' נחמיה או'. עומד האמצעי רבה על שניהן. מה טע' דר' נחמיה. "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה". וכי עלתה על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו. אלא אפי' מת בעמידה (אחת): [ראשונה] פטור. מ?ה? טעמון דרבנין. "ולא ימות ונפל למשכב". וכי אין אנו יודעין שאם לא ימות "ונפל למשכב". אלא בשלא עמדוהו למיתה. אם בשלא עמדוהו למיתה בדא כת' "ואם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה". הא אם לא קם חייב. אלא בשעמדוהו למיתה. אם בשעמדוהו למיתה בדא כת' "רק שבתו יתן ורפא ירפא". ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש. חידוש מקרא הוא שיתן. ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה. עומד שלטעות הייתה. מה מפקה מביניהון. ''היקל ממה שהיה ואחר כך הכביד ומת חייב. ר' נחמיה פוטר. שרגלים לדבר''. מאן דאמ'. חידוש מקרא הוא שיתן. נתן נתן. לא נתן מהו שיתן. מאן דאמ'. עומד שלטעות היה. לא נתן אין אומ' לו שיתן. נתן מהו שיטול. מתנית' מסייעה לדין ומתני' מסייעה לדין. מתנית' מסייעה לר' יוסי בר חנינה. אמדוהו ל!חיים ומת!. מאימתי מונין לו. {משיכביד}: <משיקל70>. הדא אמרה. עומד שלטעות היתה. ואין תימר. חידוש מקרא הוא שיתן. יתן משעה הראשונה. מתנית' מסייעא לר' שמעון בן לקיש. עמדוהו ל!מיתה וחיה!. מאימתי מונין לו. משיכביד. אמ' ר' יוסי. לית כאן משיכביד אלא משעה הראשונה. הדא אמרה. חידוש מקרא הוא שיתן. ואין תימר. עומד שלטעות היית. נותן עד שעה שימות. הכהו על ידו וצבת. אמ' אסייא. אין מקטעא ידיה חיי הוא. מהו שיתן דמי היד. נישמעינה מן הדא. "כי ינצו אנשים" "וכי יריבון אנשים". היא מריבה היא מצות. מה ת'ל "כי ינצו" "כי יריבון". "כי יריבון" "כי ינצו". אלא ליתן המתכוין על שאינו מתכוין ואת שאינו מתכוין על המתכוין. ניחא את המתכוין על שאינו מתכוין. ואת שאינו מתכוין על המתכוין. אם שאינו מתכוין הוא מתחייב לא כל שכן על המתכוין. אלא כיני. הכהו על ידו וצבת. אמ' אסייא. אין מקטעה ידיה חיי הוא. מהו שיתן דמי היד. כמה דת אמר תמן. חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. ומה חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. הל' ד'. "נתכוון להרוג את הבהמה" כול'. ר' יצחק שאל. עמדוהו לחיים ומת. ודרך החיים למות. מכיון דכת' "רק שבתו יתן ורפא ירפא" חייב ליתן לו שבת וריפוי. ר' יצחק שאל. עמדוהו למיתה וחיה. ואין דרך המתים לחיות. מכיון דכת' "רק שבתו יתן ורפא ירפא" חייב ליתן לו שבת וריפוי.
ט,ב הל' ו'. "נתכוון להכותו על מתניו" כול'. חזקיה שאל. זרק את האבן והיה בה כדי להמית. המית את זה ושיבר את כליו שלזה. בזה חידש הכת' ובזה לא חידש. חזקיה שאיל. זרק את האבן ולא היה בה כדי להמית. המית את זה ושיבר את כליו שלזה. בזה חידש הכת' ובזה לא חידש.
אמ' ר' שמעון. אילין דבית ר' תניין. אפי' נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור. ואתייא דבי ר' כר' נתן. דתני בשם ר' נתן. היה עומד בצד סיעה שלבני אדם. <כז,ב> אמ'. לאחד מכם אני מתכוין להרוג. אפי' נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור.
ט,ג הל' ז'. "רוצח שנתערב באחרים" כול'. אמ' ר' יוחנן. ברוצח שנתערב בכשירין היא מתנית'. ר' שמעון בן לקיש אמ'. ברוצח שלא נגמר דינו ונתערב ברוצח שנגמר דינו היא מתנית'. שמואל אמ'. בשור בשוורים היא מתנית'. אם בשור בשוורים היא מתנית' בדא תנינן ''כונסין אותו לכיפה''.
ר' שמעון או'. חמורה [שריפה [2] מ1]סקילה [1] (משריפה1). ורבנין אמרין. חמורה סקילה משריפה. ר' שמעון או'. חמור חנק מהרג. ורבנין אמרין. חמור הרג מחנק.
ט,ד הל' ט'. "מי שנתחייב שתי מיתות בית דין" כול'. תמן תנינן. תני. ר' יוסי או'. ידון בזיקה הראשונה שבאת עליו. כיצד. חמותו ונעשית אשת איש הרי זו בשריפה. אשת איש ואחר כך נעשית חמותו בחניקה. בא על חמותו. והיי דא לה חמותו וכלתו. היך עבידא. גבר נסב איתא ולברתיה דאחוה ולברתיה דאיתתיה. אתא על סבתא חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. חמותו וכלתו כאח(ד)[ת] מה אמ' בה ר' יוסה. חומר בקל מה אמ' בה ר' יוסי. שני איסורים [כאחת1] מה אמ' בה ר' יוסי. אמרין. כמה דאישתאלת על דר' יוסי כך אשתאלת על דר' ישמעאל. דתני בשם ר' ישמעאל. נתאלמנה ונתגרשה נתחללה זינת ואחר כך בא עליה אינו חייב אלא אחת. זינת ונתחללה ואחר כך בא עליה חייב על כל אחת ואחת. נתאלמנה נתגרשה כאחת מה אמ' בה ר' ישמעאל. חומר בקל מה אמ' בה ר' ישמעאל. שני איסורין כאחת מה אמ' בה ר' ישמעאל.
ט,ה רב אמ'. במפנים עדיו היא מתנית'. ר' יוסי בן חנינה אמ'. בשאינו יכול לקבל התרייה.
ט,ו הל' י'א. "הגונב את הקסווה" כול'. "קסווה". קיסטא. רב יהודה אמ'. כלי משל: בית המקדש היה. כמ' דתימ' "ואת קשות הנסך".
"המקלל בקסם". כגון אילין נפתאי דמקללין לקנייך קיינך קנווך.
"הבועל ארמית". תני ר' ישמעאל. זה שהוא נושא גויה ומוליד בנים (ה)[ו1]מעמיד אויבים ממנה למקו'ם. כת' "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". מה ראה. ראה את המעשה ונזכר להלכה ''הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן''. תני. שלא כרצון חכמ'. ופינחס שלא כרצון חכמ'. אמ' ר' יודה בר פזי. ביקשו לנדותו אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" וגו'.
מה טעמ' דר' עקיבה. נאמ' כאן "מות יומת" ונאמ' להלן "כל הקרב הקרב אל (מקדש): [משכן] י'י ימות" וגו'. מה טעמון דרבנין. נאמ' כאן "מות יומת" ונאמ' להלן "והזר הקרב יומת". מוטב שילמד "יומת" מ"יומת" ואל ילמד "יומת" מ"ימות".