header2

משניות פרק ט[1]

הלכה א

ואילו הן הנישרפין הבא על אשה ובתה ובת כהן ויש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו[2] ואילו הן הנהרגין הרוצח ואנשי עיר הנדחת[3]

הלכה ב

רוצח שהכה את רעהו בין באבן בין בברזל וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת חייב דחפו לתוך המים או לתוך האור ואם יכול הוא לעלות משם ומת פטור שיסה בו את הכלב שיסא בו את הנחש פטור הישיך בו את הנחש ר' יהודה מחייב וחכמ' פוטרין

הלכה ג

המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף ועמדוהו למיתה היקל מימא שהיה לאחר מיכן היכביד ומת חייב ר' נחמיה פוטר שרגלים לדבר

הלכה ד (הלכות ד' – ו' הן הלכה אחת בירושלמי)

נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג את ישרא' לנפלים והרג בן קיימה פטור

הלכה ה (הלכות ד' – ו' הן הלכה אחת בירושלמי)

ניתכוון להכותו על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על ליבו והיה בה כדי להמית על ליבו ומת נתכוון להכותו על ליבו והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו ומת ניתכוון להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן ומת נתכוון להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדכ להמית את הגדול ומת פטור

הלכה ו (הלכות ד' – ו' הן הלכה אחת בירושלמי)

נתכוון להכות על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על ליבו ומת נתכוון להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב ר' שמעון או' אפילו ניתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור

הלכה ז (הלכות ז' – ח' הן הלכה אחת בירושלמי)

רוצח שניתערב באחרים כולן פטורין ר' יהודה או' כונסין אותן לכיפא וכל חייבי מיתות שניתערבו זה בזה ידונו בקלא הנסקלים בנשרפים ר' שמעון אומ' אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה וחכמ' אומ' יידונו בשריפה שהסקילה חמורה

הלכה ח (הלכות ז' – ח' הן הלכה אחת בירושלמי)

אמר להן ר' שמעון אילו לא היתה שריפה חמורה לא ניתנה לבת כהן שזינת אמרו לו אילו לא היתה סקילה חמורה לא ניתנה למגדף ולעובד עבודה זרה הנהרגים כנחנקים ר' שמעון אומ' בסייף וחכמ' אומ' בחנק

הלכה ט (הלכות ט' – י' הן הלכה אחת בירושלמי)

מי שניתחייב בשתי מיתות בית דין ידון בחמורה עבר עבֵורָה שיש בה שתי מיתות ידון בחמורה ר' יוסה או' ידון בזיקא ראשונה שבאת עליו

הלכה י (הלכות ט' – י' הן הלכה אחת בירושלמי)

מי שלקה ושנה בבית דין כונסין אותו לכיפא ומאכילין אותו שעורים עד שכריסו ניבקעת ההורג נפשות שלא בעדים כונסין אותו לכיפא ונותנין לו לחם צר ומים לחץ

הלכה יא

הגונב את הקסוא והמקלל בקוסם והבועל ארמית קנאים פוגעים בהן כהן ששימש בטומאה אין

אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פירחי כהנה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומוציאין את מוחו בגיזרין זר ששימש במקדש ר' עקיבה או' בחנק וחכמ' אומ' בידי שמים



על פי כ"י קויפמן.[1]

[2] מ'חמותו' ועד 'חמיו' חסר בהלכה בתלמוד הירושלמי.

[3] הקוע מ'ואלו הן' ועד סוף ההלכה הוא חלק מהלכה ב' בתלמוד הירושלמי.