עיון קצר באגדה

מימרתו של ר' שמעון בר יוחאי משתמעת כמביעה נחת מביטולם של דיני ממונות בישראל, וזאת מאחר שהוא מברך את האל על כך שאינו 'חכים מידון'.

דברי  רבי שמעון בר יוחאי  עשויים להתפרש באופנים שונים:[1]

א.      אי הסכמה עם דרך שפיטה, האוחזת ב'דין תורה' בלבד, והכרה בצורך בשנויים בבתי הדין היהודיים כתוצאה מאילוצי התקופה[2].

ב.      אי שביעות רצון מהמערכות המשפטיות בימיו כיוון שנמנע מהן לפעול בהתאם להלכה[3].

ג.       הקלה מכך שאינו משמש בתפקיד בהנהגה, וממילא אין לו מחוייבות לשמש כדיין.

מילות מפתח: חכם לדון

[1] מפרשים מתלבטים באמירתו זו. בעל קרבן העדה מצמצם את טענת ר' שמעון בר יוחאי  לחוסר ידע בדיני ממונות בלבד; ובשירי קרבן הוא טוען כי אין הדיין אמור לידע כל הדינים. את הסיבה לחוסר הידע תולה הוא בעובדה שבטלה הסנהדרין ואי אפשר לדעת את הדין על בוריו. ואילו בעל פני משה מסביר את דברי רבי שמעון בר יוחאי : 'שאיני יכול לדון ואין עלי עונש המשפט וחושך עצמו מן הדין היה ולכן אמר כן'. פירוש זה נתמך במצוי בתוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"א ה"ט, עמ' 416: 'ושמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה והלא כבר נאמר ועמכם בדבר המשפט אין לך אלא מה שעיניך רואות'.  אורבך מפרש את עמדתו של רבי שמעון בר יוחאי כממשיכת דרכו של ר' עקיבא, אשר העלה את לימוד התורה לדרגת חשיבות מירבית (חז"ל, עמ' 540).

[2] ראו לעיל 'תני קודם לארבעים שנה עד שלא חרב הבית בטלו דיני נפשות ובימי שמעון בן שטח בטלו דיני ממונות'.

[3] ראו הערות למשנה לעיל 'תני קודם ארבעים שנה...' במיוחד, אלו הדנות בקשר לשלטון הרומי.