על פי התורה, בן שאינו שומע בקול הוריו והוא זולל וסובא נחשב כבן סורר ומורה. ההורים רשאים לפנות לבית הדין, ובסמכות הדיינים לדונו למוות (דברים כ"א י"ח – כ"א). חז"ל הגדירו את מעשיו ואת המגבלות על פנייתם של ההורים לבית הדין באופן כזה שכמעט ולא ניתן למעשה לקיים את ההלכה, ולכן נאמר בבברייתא: 'בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות'.[1]
