header2

הלכה ו – שלושה שאם ביקשו למחול מוחלין דף כו ט"ב /ה"ו עמ' 1308 – 1309

הלכה ו – שלושה שאם ביקשו למחול מוחלין

דף כו ט"ב /ה"ו עמ' 1308 – 1309

תרגום

"ברח עד שלא נגמר דינו" כול'.

אמר רבי יאשיה.

סח לי זעירה משם אנשי ירושלים.

שלשה הם שאם ביקשו למחול מוחלים.

ואילו הם.

סוטה  ובן סורר ומורה וזקן ממרא על פי בית דין.

סוטה.

ולא משנה היא.

''[שבעלה] אינו רוצה להשקותה''

חשבו לומר. עד שלא (נמחקה): [נכתבה] המגילה.

בא ואמר

ואפילו משנכתבה המגילה.

ובשלא נמחקה המגילה.

אבל אם נמחקה המגילה לא בזה.

בן סורר ומורה.

ולא משנה היא.

''היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה.

אמו רוצה ואביו אינו רוצה''.

חשבו לומר.

עד שלא עמד בדין.

בא ואמר לך.

ואפילו עמד בדין.

ובשלא נגמר דינו.

אבל אם נגמר דינו לא בזה.

זקן ממרא.

הזה שתאמר שלא להורגו.

אבל להחזירו לא היו מחזירים אותו למקומו.

וכשבאתי אצל רבי יהודה בן בתירה לנציבין

על שנים הודה לי

ועל אחד לא הודה לי.

על זקן ממרא לא הודה לי

כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל.

האגדה

1   "ברח עד שלא נגמר דינו" כול'.

2   אמ' ר' יאשיה.

3   סח לי זעירה משם אנשי ירושלם.

4   שלשה הן שאם ביקשו למחול מוחלין.

5   ואילו הן.

6   סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא על פי בית דין.

7   סוטה.

8   ולא מתנית' היא.

9   ''[שבעלה] אינו רוצה להשקותה''

10 סברין מימר. עד שלא (נמחקה): [נכתבה] המגילה.

11 אתא מימר.

12 ואפי' משנכתבה המגילה.

13 ובשלא נמחקה המגילה.

14 אבל אם נמחקה המגילה לא בדא.

15 בן סורר ומורה.

16 ולא מתנית' היא.

17 ''היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה.

18 אמו רוצה ואביו אינו רוצה''.

19 סברין מימר.

20 עד שלא עמד בדין.

21 אתא מימר לך.

22 ואפי' עמד בדין.

23 ובשלא נגמר דינו.

24 אבל אם נגמר דינו לא בדא.

25 זקן ממרא.

26 הדא דת[י1]^מר שלא להורגו.

27 אבל להחזירו לא היו מחזירין אותו למקומו.

28 וכשבאתי אצל ר' יהודה בן בתירה לנציבין

29 על שנים הודה לי

30 ועל אחד לא הודה לי.

31 על זקן ממרא לא הודה לי

32 כדי שלא ירבו מחלוקות ביש'.

עיון קצר באגדה

בסיפור[1]  שמועה אותה מביא רבי יאשיה בשמו של זעירה.

השמועה  (שורות 2 – 6)

רבי יאשיה סיפר כי זעירה שח לו על מסורת בשמם של אנשי ירושלים,[2] שעניינה אפשרות התובעים למחול לסוטה, לבן סורר ומורה ולזקן ממרא. השמועה מציגה פן ערכי בהלכה המאפשרת בחירה חופשית לאדם.

ניסיון לאשר את השמועה (שורות 28 – 32)

רבי יאשיה ביקר אצל רבי יהודה בן בתירה בנציבין[3] והוא אישר את המסורת בנוגע לסוטה ולבן סורר וממרא  אך דחה אותה במקרה של זקן ממרא. לדעתו, אין בית הדין מוחל לו. הנימוק לדחייה ערכי, כדי למנוע מחלוקות בישראל.

בעל הסוגיה שילב את העדות עם הכתוב במשניות, וכך יצר קטע מגובש ואָחוּד תוך פירוש המצמצם את אפשרות המחילה.[4]


[1] הסברו של הסיפור כפי שמצוי הוא במקבילות. אין אנו עוסקים בדיון ההלכתי המובא בסוגיא ומצוי בלב הסיפור.

[2] על זקני ירושלים הגרים בגליל ומספרים על מסורות מלפני החורבן של הבית השני ראו ביכלר, הכוהנים ועבודתם, עמ' 30 – 31.

[3]  על נציבין, על הקהילה היהודית בה ועל מעמדו של רבי יהודה בן בתירא ראו נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית ב', עמ' 202 – 204.

[4] ראוי לזכור כי המשניות שנערכו על ידי רבי יהודה הנשיא נערכו לפחות מאה שנה לאחר קביעת הדברים עליהם מעידים זקני ירושלים.

 

 
 

 

סוגה

סיפור

מונחי דיון

חכמים

רבי יאשיה

זעירה (א)

רבי יהודה בן בתירה

מושגים

בן סורר ומורה

סוטה

זקן ממרא

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי, סוטה פ"ד יט ט"ג\ה"ב עמ' 924

ספרי דברים (פינקלשטיין), פיסקא ריח, עמ'251

מדרש תנאים לספר דברים (הופמן), י"ז י"ב, עמ' 103  

בבלי, סוטה כה ע"א

בבלי, סנהדרין פח ע"א – ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו