|
עיון קצר באגדה
חכמים התחבטו בדבר המוסריות של דין בן סורר ומורה. רבי יוסי שאל: 'וכי מפני שאכל זה תרטמיר בשר ושתה חצי לוג יין הוא נסקל'.[1]
במשנה נעשה ניסיון להצדיק את הדין בטיעון של הקדמת תרופה למכה. נטען כי הקב"ה צופה שבן האוכל ושותה (כמפורט) עתיד לחסל את נכסי הוריו, לשבת בפרשת הדרכים, להכות, לגנוב, לגזול ואף להרוג בני אדם, ולכך נאמר 'בן סורר ומורה נידון על שם סופו אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב...'.[2]
עם זאת קשה להבין ולקבל מתן עונש מוות על מעשה עתידי.[3]
[1] ספרי דברים (פינקלשטיין),.וראה בנוסף פיסקא רכ 'ב'שביל שאכל זה ממון אביו אמרת בן סורר ומורה ימות'
[2] משנה, סנהדרין פ"ח מ"ז; וראו ספרי דברים (פינקלשטיין), פיסקא ריח, עמ' 251 ופיסקא רכ, עמ' 253. בהערות שם צוינו המקבילות בספרות האמוראית.
[3] קיימת הדעה כי אין כאן הלכה למעשה. ראו תוספתא, סנהדרין פי"א ה"ו: 'בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב לומר דרוש וקבל שכר..." (צוקרמאנדל), עמ' 431. ראו שם המקבילות בשני התלמודים.
|
