|
עיון קצר באגדה
המשנה עוסקת במיתתם, בשנתם וביינם של רשעים וצדיקים. היא בנויה משני חלקים המקבילים זה לזה בתקבולת ניגודית. החלק הראשון (שורות 1 – 2) עניינו מיתתם של רשעים וצדיקים, והחלק השני (שורות 3 – 4) עניינו יינם ושנתם.
המוות, השינה והיין טובים לרשעים ולעולם, כי מעשי הרשעות נפסקים, אולם מותם ושנתם של צדיקים פוגמים בעולם כיוון שהצדיקות נפסקת.
באשר ליין,[1] רבי אבהו מכוון דבריו לרשעים, וטוען כי שתיית היין גורמת להם לרוב שינה, ואז הם זוכים כי אינם ממשיכים במעשי רשע, וגם העולם זוכה. ואילו רבי יונתן מכוון דבריו לצדיקים, וטוען כי שתיית היין מביאה אותם לשינה קלה, וליישוב הדעת,[2] והעולם זוכה בצדיקות.
[1] אין לדעת אם רבי אבהו ורבי יונתן מדברים בכמות שתיית היין או בחוזקו.
[2] השימוש במילת היחס 'מפני' בצירוף פועל בזמן עתיד אינו מקובל, שכן הסיבה היא בעבר. מכאן שניתו להבין את המשפט בשני אופנים: כסיבה – הם ישנים מעט, כי שתו מעט מפני שפועלים ביישוב הדעת. כתכלית – הם שתים מעט כדי שיישנו מעט ויתעוררו מתוך יישוב הדעת.
|
