|
עיון קצר באגדה
המשנה קובעת כי על מנת לחייב בדין בן סורר על הבן לאכול טרטימר בשר ולשתות חצי לוג יין איטלקי.
לעניין אכילת הבשר מבאר רבי יוסי כי יש לתת את דעת לכמות ומצב הבשר המחייבת בדין. הכמות חצי ליטרא, והבשר נא.
בהמשך מובאת השקפה ביחס להכנת הבשר, ונאמר כי אכילת בשר חי מאפיינת אכילת כלב, לעומת זאת אכילת בשר מבושל היא אכילתם של בני אדם.[1]
[1] מכאן הבן שאכל בשר חי או מבושל היטב אינו בן סורר ומורה. אפשר כי בעל המימרה בחר בכלב כדוגמא כיוון שהוא מצוי בין בני האדם, ואולי גם נחשב למאוס. לדידו בני אדם האוכלים בשר חי אינם בני תרבות. ראו ליברמן, מחקרים בתורת ארץ ישראל, עמ' 22 הערה 15 .
לשאלת בעל הסוגיה מאימתי נעשה הבן איש התשובה היא כאשר הזרע שלו מבשיל, כלומר כאשר מסוגל להוליד והסימן לכך הוא שיער הערווה משחיר. כדי להמחיש את התשובה מובא משל: כאשר הקדרה משחירה מבחוץ סימן שהתבשיל בה מוכן.
[2] סוקולוף, ערך 'הבהב', עמ' 158.
|
