|
עיון קצר באגדה
באגדה הובאו שתי מימרות משל רבי יוחנן שעניינן באדם המועמד למשרת הבולי.[1]
מימרה ראשונה (שורות 1 – 3)
רבי יוחנן מציג במימרה את עמדתו הערכית בקשר למשרת הבולי. הוא מציע למועמד לברוח עד לגבול הירדן שם יד המלכות אינה מגיעה.[2]
מימרה שנייה (שורות 4 -5)
במימרה השנייה מציע רבי יוחנן למועמד למשרה בבולי לפנות לרשות בטענות שונות בניסיון להסיר את מועמדותו [3] ולהתחמק מתפקיד זה.[4]
[1] משרה זו הוטלה בתקופתו של רבי יוחנן על האדם בעל כורחו והיתה מעמסה על הנבחר הן בשל הצורך לגבות כספים לשלטון הרומי ולמועצת העיר הן בשל הצורך לשמש ככהן בחגים ובפולחנים של עבודה זרה. קרויס סבור כי היהודים היו פטורים מהשתתפות בפולחן (קרויס, יוון ורומי בתלמוד ובמדרשים, עמ' 121 הערה 55).
[2] קרויס, יוון ורומי בתלמוד ובמדרשים, עמ' 121.
לאור המשבר הכלכלי הקשה במאה השלישית ביקשו המועמדים הטבעיים למשרה להתחמק ממנה כדי שלא יהיו אחראיים לגביית המסים עבור השלטון הרומי במקביל לגבייתם למועצת העיר.
[3] ראו אופנהיימר, הגליל בתקופת המשנה, עמ' 71 – 73. במיוחד עמ' 71 – 72 וההערות שם.
[4] ראו אלון ג', תולדות היהודים בארץ ישראל ב', עמ' 121 – 122, 193 במיוחד דבריו על מעשים בפועל שנעשו כדי להתחמק מהתפקיד.
|
