השימוש במילה תינוק מכוון לבן בגיל הילדות מהיותו יונק משדי אימו ועד היותו נער.[1] בבבלי נמצא 'אמר רב חסדא: תינוקת בת שלש שנים ויום אחד, ותינוק בן תשע שנים ויום אחד. איכא דאמרי: תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד, ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד, אידי ואידי עד כדי שדים נכנו ושערך צמח'.[2] (ברכות כד ע"א). מכאן שמדובר בכינוי לילד לפני הגיעו לבגרות גופנית.
