header2

רוח הקודש

כפשוטו רוח היוצאת מאת האלוהים. בספרות חז"ל יש למושג שני מובנים שכיחים:

א. כינוי לאלוהים;[2] מסופר בברייתא כי משה הלך לריבון העולמים לברר על מיתתו, ורוח הקודש השיבה לו:  '...משיבה אותו רוח הקודש...'.[3]

ב. כינוי מטאפורי לנבואה; 'עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש...',[4] 'משנסתלקה נבואה נסתלקה רוח הקדש מישראל'.[5]



[1] השימוש בצירוף זה שונה מזה שבמקרא (בן יהודה כרך י"ב), ערך 'קדש', עמ' 5790 הערה 2.

[2] בן יהודה (כרך י"ג), ערך 'רוח', עמ' 6491- 6492.

[3] אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כה ד"ה כיון שראה; וראו בהקשר אחר בבלי, יומא לח ע"ב.

[4] סדר עולם רבה (ליינר) פרק ל

[5] בבלי, יומא ט ע"ב.