משניות פרק ו[1]
משנה א
נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו ובית סקילה היה חוץ לבית דין שנ' הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה ואחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו והסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהו אמ' אחד יש לי ללמד עליו זכות והלא מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו אפילו אמ' יש לי ללמד על עצמי זכות מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו
משנה ב
אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו יוצא ליסקל והכרוז יוצא לפניו איש פלוני בן איש פלוני יוצא ליסקל על שעבר עבירה פלונית ופלוני ופלוני עדיו וכל מי שהוא יודיע לו זכות יבוא וילמד
משנה ג (משנות ג' וד' צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי)
רחוק מבית הסקילה עשר אמות אומרים לו היתוודה שכן דרך המומתים המתוודים שכל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא שכן מצינו בעכן שאמ' לו יהושע בני שים נא כבוד לי'י אלי ישרא' ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לי'י אלי יש' וכזאת וכזאת עשיתי ומנין שניתכפר לו ווידויו שנ' ויאמ' יהושע מה עכרתנו יעכרך י'י היום הזה היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבוא
משנה ד (משנות ג' וד' צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי)
ואם אינו יודיע להיתוודות או' לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עוונותיי ר' יהודה או' אם יודיע הוא שהוא מוזמם יאמר תהא מיתתי כפרה על כל עוונותיי חוץ מן העוון הזה אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומרין כן כדי לנקות את עצמן
משנה ה
רחוק מבית סקילה ארבע אמות היו מפשיטין אתו ואת בגדיו האיש מכסין אתו מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי ר' יהודה וחכמים אומ' האיש ניסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה
משנה ו
בית סקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על מותניו ונהפך על לבו הופכו על מותניו ואם מת יצא ואם לאו העיד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו אם מת בה יצא ואם לאו העד השני נוטל האבן ונתנו על לבו אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישרא' שנ' יד העדים תהיה בו וגו'
משנה ז (משנות ז' וח' צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי)
כל הניסקלין נתלים דברי ר' אליעזר וחכמ' אומ' אינו ניתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה האיש שתולים אותו ופניו כלפי העם והאשה פניה העץ דברי ר' אליעזר וחכ' אומ' האיש ניתלה ואין האשה ניתלית
משנה ח (משנות ז' וח' צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי)
אמ'ר אליעזר מעשה בשמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון אמרו לו שמונים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד
משנה ט
כיצד תולין אתו משקעין את הקורה בארץ והעץ יוצא ממנה ומקיף שתי ידיו זו לזו ותולה אתו ר' יוסה או' קורה מטה על הכותל ותולה בה כדרך שהטבחין תולין ומתירין אותו מיד ואם לן עוברים עליו בלא תעשה שנ' לא תלין נבלתו על העץ כי קבר תקברנו ביום ההוא כי קללת א'ים תלוי מפני מה זה תלוי מפני שקילל את השם נמצא שם שמים מתחלל
משנה י
אמ'ר מאיר בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קליניני מראשי קליניני מזרועי אם כך אמרה הכתוב מצטער אני על דמן שלרשעין קל וחומר על דם של צדיקים שנישפך
משנה יא
ולא זו בלבד אלא שכל המלין את מיתו עובר עליו בלא תעשה הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים אינו עובר עליו ולא היו קוברין אותם בקברות אבותיהן אלא שני קברות היו מותקנין לבית דין אחד לניסקלים ולנישרפים ואחד לנהרגים ולנחנקים
משנה יב
נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקום והקרובין באין ושואלין את שלום העדים ואת שלום הדיינין כלומ' שאין בליבנו עליכם שדין אמת דנתם ולא היו מתאבלין אלא אוננים שאין אנינה אלא בלב