|
עיון קצר באגדה
הסיפור שלפנינו מתאר, אף הוא ,על חולשת החוק ועל והיותו לעיתים חרב פיפיות לאמת. מסופר כיצד נוצלה ההלכה על ידי עבריינים כדי להוציא להורג חסיד חף מפשע, וזאת כדי להציל את עצמם. בסיומו של הסיפור מובא מדרש.
הסיפור (שורות 1 – 8)
חסיד ראה שני בני אדם מקיימים יחסי מין עם כלבה. הםחששו שמא יעיד עליהם בפני המלך,[1] והם יוצאו להורג.[2] מסיבה זו הם הקדימו והעידו עליו על החסיד עדות שקר, וכתוצאה מעדות זו הוצא החסיד להורג. הוא הוצא להורג כמתחייב בחוק על פי שני עדים.
המדרש (שורות 9 – 12)
משורר תהילים פונה אל האלהים בתחינה: 'הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי' (תהילים כ"ב כ"א). הפסוק הוא חלק ממזמור בו האני הדובר מוקף אויבים המדומים לבעלי חיים טורפים, והוא מבקש מהאלוהים להצילו. המדרש קשה ותמוה.[3]
"מֵחֶרֶב" נדרש 'מחרב אוריה'. הרי לא המלך נפגע מאוריה,[4] אלא הוא שפגע באוריה. אפשר כי כוונת המדרש ב'חרב אוריה' היא הינה חרב המזימות של דוד שפגעה באוריה, והדרשן מבקש להצילו מחרב מזימות זו. "מִכֶּלֶב" נדרש 'מכלבו של חסיד'. מבנה התקבולת של הפסוק יוצר השוואה בין חרב המזימות ששלחה את אוריה למותו לבין מעשה הכלב ששלח את החסיד למותו.
[1] באגדה נאמר 'מרן דוד'. אפשר כי זו טעות סופר (בדפוס וניציאה חסר השם 'דוד'), ואפשר כי הביטוי היחידאי 'מרן דוד' משמש את בעל האגדה כסמל לשלטון. ואפשר כי נבחר לדרוש על דוד המלך משום שלא ניתן היה לבקר בזמנו באופן ישיר מלך מבית חשמונאי.
[2] כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת (שמות כ"ב י"ח)
[3] הפרשנים המסורתיים אינם מציעים הסבר המבאר את הפסוק בנוגע לאגדה ולמדרש, אלא קושרים אותו אך ורק למתואר במזמור תהילים.
[4] במקרא מפורט חטאו של דוד, ונתן הנביא מאשימו ישירות: 'מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּון' (שמואל ב' י"ב ט').
|
