שנייא היא מילולית, שונה היא; המונח מציע הבחנות עקרוניות בין עניינים שונים שהושוו, במפורש או מכללא, בשלב קודם של הסוגיה על דרך 'שאני התם' בבבלי. המונח מתפרש בניחותא[1]. [1] מוסקוביץ, הטרמינולוגיה, עמ' 565.
