|
עיון קצר באגדה
המשנה קובעת 'היו בודקין אותו בשבע חקירות...'[1], ובתלמוד נשאל 'מניין לשבע חקירות...', כלומר, מהו המקור המקראי המשמש בסיס לקביעה זו.
שמואל הזקן דורש לפני רבי אחא את הפסוק 'וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ' (דברים י"ג ט"ו).[2] אליבא דשמואל הזקן, שבע המילים הראשונות של הפסוק הן המקור לשבע החקירות.[3]
רבי אחא מבחין כי המדרש מאולץ שכן המילים 'הֵיטֵב', 'אֱמֶת', 'נָכוֹן' ו'הַדָּבָר' נכללים בספירה, אף כי אין בהן משום פעולות של חקירה. הוא דוחה את הצעתו של שמואל הזקן באמירה: 'לא תהיה קורא והולך'. כלומר, אין להסיק הלכה מקריאת פסוק וספירת המילים בו לפי סדרן.[4]כמו כן מניין המילים מתאים אך לא משמען.[5] אפשר כי יש באמירתו של רבי אחא תפיסה עקרונית לפיה ראוי שהקשר בין הפסוק למדרש ההלכה לא יהיה רופף.[6]
בהמשך מציע רבי אחא (או אפשר כי אלה דברי בעל הסוגיה) מדרש שונה לשבע החקירות. על דרך גזירה שווה בין הפסוק 'וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ' (דברים י"ג ט"ו) לבין הפסוק 'וְהֻגַּד־לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל' (שם, ד'). בשני הפסוקים נאמרה המילה 'הֵיטֵב' והיא מצטרפת לשש המילים (שלוש בכל פסוק) שהן פעולות הדיין בחקירה.
[1] משנה, סנהדרין פ"ה מ"א.
[2] הפסוק הוא חלק מדיון בעיר הנידחת ובעונשה.
[3] מלמד כלל את ה כמדרש הלכה (מלמד, מדרשי ההלכה, עמ' 99)
[4] פני משה על אתר ד"ה לא תהא קרא אזיל;
[5] קרבן העדה על אתר תחילת ד"ה א"ל.
[6] בתקופת הגאונים נתן רב שרירא גאון ביטוי לתפיסה זו באמירה: "הני מילי דנפקי מפסוקי ומקרי מדרש ואגדה אומדנא נינהו ויש מהן שהוא כך והרבה יש שאינו כן'. ספר האשכול (מהדורת אלבק), הלכות ספר תורה, עמ' 157.
|
