עיון קצר באגדה

המשנה פוסקת כי יש להתרות בעובר העבירה, להזהירו כי עומד הוא לעבור עבירה ועשוי לתת על כך את הדין. בעל הסוגיא שואל למקור המקראי ממנו לומדים על הצורך בהתרייה, והוא משיב כי מצוי בפסוק 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא: (ויקרא כ' י"ז). קביעת הירושלמי כי בסיס ההלכה נגזר מדיני ערווה אינה ברורה, ולהסברה אפשר ויש לתת את הדעת להרחבתו של התלמוד הבבלי בעניין. [1]  

המשכה של האגדה מתפתח על בסיס הסיפא של הפסוק 'וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא' (ויקרא, שם). לביטוי 'חֶסֶד הוּא' משמעות כפולה; מצד אחד משמעו קלון או גנאי,[2] ומצד שני משמעותו השכיחה 'מה שהוא יותר משורת הדין.[3] האגדה עושה שימוש בשתי משמעויות אלו. 

בפתיחת האגדה נאמר 'חֶסֶד הוּא' (שורה 5), ובעל האגדה מותיר את הביטוי בעמימות. משמעות הביטוי עשויה להיות לגנות, לגילוי עריות. אך המשמעות משתנה, ועשויה להיות הפוכה ולבטא נדיבות ורחמים לפנים משורת הדין, בהתייחסות ל'קין נשא את אחותו, הבל נשא את אחותו'.[4] 

רבי בון מבאר כי הקב"ה התיר לקין ולהבל לשאת את אחיותיהם כדי לקיים את העולם על ידי שלשלת ההולדה הטבעית, וזהו מעשה של חסד.

מבנה האגדה דומה למבנה קלאסי של סוגיה: מימרה, שאלה ותשובה.

המימרה – 'רבי שמואל בן נחמן בשם רבי יונתן. "ואיש אשר יקח את אחותו" (שורות 3 – 4)

השאלה – 'חסד הוא', האם קרבה בין אח לאחות הוא מעשה חסד, מעשה גנאי או נדיבות שהיא לפנים משורת הדין (שורה 5)

התשובה – דברי רבי בון שהאל ראה את קרבתם של הבל וקין לאחיותיהם כמעשה טוב אך חריג שנועד לקיים שלשלת ההולדה (שורות 6 – 10)