|
עיון קצר באגדה
דבריו של רבי אבין הובאו כדי לתרץ קושי מהמשנה על דברי רב. רב טוען: 'הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות' בעוד שבמשנה נמצא: 'אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחשין זה לזה עדותן בטלה' (משנה סנהדרין פרק ה' מ"ב).
את הקושי על דברי רב מתרץ עורך הסוגיה:
א. רבי מנא טוען כי המשנה עוסקת בכת אחת של עדים, ובמקרה זה גם רב סבור שבטלה העדות.
ב. רבי אבין טוען כי המשנה עוסקת בשתי כתות עדים, אך עיסוקה של המשנה בדיני נפשות בעוד רב עוסק בדיני ממונות, וכידוע חומרה קיימת בדיני נפשות. (וקשה תירוץ זה).
תירוצו של רבי אבין המבדיל בין דיני ממונות לדיני נפשות מבוסס על גישה ערכית אשר
מתבססת על חלקו הראשון של הפסוק[1] 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ' (דברים ט"ז כ').[2] יש לתת את הדעת כי ההקשר המקראי של הפסוק הוא תביעה מהשופטים לפעול ביושר ובצדק בכל תחומי המשפט, לאו דווקא בדיני נפשות.
[1] חלקו הראשון של הפסוק 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף' נדרש בנושאים רבים: אין מחזירין לחובה בדיני נפשות (ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קמד כ); הליכה אחר בית דין יפה (שם, שם ד"ה דבר אחר); אין להעדיף ערכאות נוכרים על בית דין עברי (מדרש תנאים לדברים פרק ט"ז י"ח); דרך הוראה של החכם לתלמידיו (שם, ט"ז י"ט); מתן צדקה (שם, ט"ז כ').
[2] מן ראוי לציין שע"צ מלמד אינו מביאו כמדרש הלכה של אמוראים.
|
