פרק ה
ה,א "היו בודקין אותו בשבע חקירות" כול'. ולא תנינן. באי-זה יובל. שאין הדבר מצוי. אשכח תני. ר' שמעון בן יוחי או'. אף באי-זה יובל. וקיימונה בהוא דעאל ובהוא דנפק. מניין לשבע חקירות.
תנא שמואל הזקן קומי ר' אחא. "ודרשת וחקרת ושאלת היטב [והנה אמת נכון". אמ' ליה. לא תהא קרא ואזיל אלא "ודרשת וחק' ושא' היטב" ("והוגד לך)] והוגד לך ושמעת !ושאלת! היטב". "היטב" "היטב" לגזירה שוה. ליתן +<ל61>כל אחת ואחת שמועה שאלה דרישה וחקירה.
ר' יצחק מקשי לה. הוון תפיסין בחד ליסטיס דטיבריא אמרין. כדון קטול כדון קטל. ומניין לזה שבע חקירות. איסי אמ'. כל זמן ש!אילו! העדים יכולין להזדמם על אותה עדות אין ההורג נהרג.
"מכירין אתם אותו". מה היה. גוי היה או יש' היה. נישמעינה מהדא דמר ר' יוחנן. נהרג מטיבריא לציפורי חזקה שיש' היה.
"התריתם בו". מניין להתרייה. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן. "ואיש אשר יקח את אחותו". "חסד הוא". אמ' ר' בון. קין נשא אחותו. הבל נשא אחותו. חסד עשיתי עם הראשונים שייבנה עולם מהן. "כי אמרתי עולם חסד יבנה".
תני. ר' שמעון בן יוחי או'. "על פי שנים עדים יומת המת". +<וכי61> המת מת. אלא להודיעו באי-זו מיתה מת. תני. ר' יודה ביר' אלעאי או'. "וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה". שיערימוהו באי-זו מיתה מת. היתה מיתתו <כב,ד> בחמורה והתרו בו בקלה. יכיל מימר. אילו הוה ידע שמיתתו בחמורה לא הוה עבד הדא מילתא. היה מיתתו בקלה והתרוהו בחמורה. על דעת' דר' יודן ביר' אילעאי שיערימוהו באי-זו מיתה מת. +. היו מתרין בו ושותק. מתרין בו ומרכין בראשו. אע'פ שאו'. יודע אני. פטור. עד שיאמר. על מנת כן אני עושה. ראוהו שופך דם. אמרו לו. הוי יודע שבן ברית הוא והתורה אמרה "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". אע'פ שאמ'. יודע אני. פטור עד שיאמר. על מנת כן אני עושה. ראוהו מחלל שבת. אמרו לו. הוי יודע שהוא שבת והתורה אמרה "מחלליה מות יומת". אע'פ שאמ'. יודע אני. פטור עד שיאמר. על מנת כן אני עושה.
ר' חייה בר גמדא שאל. מקושש משום מאי מיחייב. משום תולש או משום קוצר. נישמעינה מהדא "ויהיו בני יש' במדבר וימצאו". מלמד שמצאוהו תולש עצים מן הקרקע. ר' חייה בר גמדא שאל. מקושש במה היא מיתתו. בסקילה. נישמעינה מהדא. יודעין היו שמקושש חייב מיתה ולא היו יודעין במה היתה מיתתו.
אשכח תני ר' חייה. "הוצא את המקלל מחוץ למחנה". במה היתה מיתתו. בסקילה. "את מה עבד". לפ?עו?ר או למרקוליס. "במה עבדה". בעבודתה עבדה או בעבודת גבוה. נישמעינה מהדא. מעשה שבאו שנים ואמרו. ראינו זה עובד ע'ז ואין אנו יודעין פעור היה או מרקוליס הי()[ה]. דנין אותו בשתיהן ובאי-זו מזדכה פוטרין אותו.
ה,ב הל' ב'. "כל המרבה בבדיקה" כול'. במה לקטן. בעוקציהן לקטן. במה אכלן. בגלעיניהן. תמן תנינן. ''מי שהיו שתי כיתי עדים מעידין. אילו מעידין שנזר שתים ואילו מעידין שנזר חמש. בית שמי אומ'. נחלקה עדותן. אין כאן נזירות. ובית הלל אומ'. יש בכלל חמש שתים. ויהא נזיר שתים'' <משנה. נזיר ג,ז>. רב אמ'. בכלל נחלקו. אבל בפרט כל עמא מודו נחלקה העדות. ור' יוחנן אמ'. במונה נחלקו. אבל בכולל כל עמא מודו שיש בכלל חמש שתים. הידינו כולל והידינו מונה. כולל. אהן אמ' תרתי. ואהן אמ' חמש. מונה. אהן אמ' חדא תרתי. ואהן אמ' תלת ארבעי. רב אמ'. הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות. ור' יוחנן אמ'. הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות. דברי הכל הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות. חייליה דר' יוחנן מהדא. דמר ר' בא בר חייה בשם ר' יוחנן. הוחזק המונה. זה או'. מן הכיס מנה. וזה או'. מן הצרור מנה. הכחיש עדות בתוך עדות אוף רב מודה שבטלה העדות. מה פליגין. בשהיו שתי כיתי עדים. אחת אומרת. מן הכיס מנה. ואחת אומרת. מצרור מנה. הכחיש עדות בתוך עדות בטלה עדות. וכרב לא בטלה עדות. אחת אומרת. לתוך חיקו מנה. ואחת אומרת. לתוך פונדתו מנה. דברי הכל הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות. אחד או'. בסייף הרגו. ואחד או'. במקל הרגו. הכחש עדות בתוך עדות אוף רב מודה שבטלה העדות. מה פליגין. בשהיו שתי כיתי עדים. אחת אומרת. בסייף. ואחת אומרת. במקל. הכחש עדות בתוך עדות בטלה עדות. וכרב לא בטלה עדות. אחת אומרת. לצפון נטה. ואחת אומרת. לדרום פנה. דברי הכל הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות. חייליה דרב מהדא דתנינן תמן. ''ר' יודן ור' שמעון אומ'. הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו'' <משנה. יבמות טו,ה>. ולא שמיע דמר ר' לעזר. מודה ר' יהודה ור' שמעון בעדים. מה בין עדים ומה בין צרה. לא עשו דברי צרה בחבירתה כלום. אמ' ר' יוחנן. אין אמרה ר' לעזר מיני שמעה ואמרה. מתנית' פליגא על רב. ''אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה לזה עדותן בטילה''. מה עבד לה רב. אמ' ר' מנא. פתר לה רב עד בעד.
אמ' ר' אבין. אפי' יפתר כת בכת שנייא היא לדיני נפשות. דכת' "צדק צדק תרדוף".
ה,ג הל' ג'. "אחד או'. בשנים בחודש" כול'.
עד היכא. ר' יסא בשם ר' יוחנן. עד רוב החודש. אמ' ר' יוחנן. כגון העירנין הללו. וחכמ' אומ'. אינן כלום.
ואמ' ר' יסא. כגון אנא דמן יומוי לא צלית מוספא מן דלא ידע אימת ירחא. ר' מאיר או'. משש שעות ולמעלן מדבריהן. ר' יודה או'. מו' שעות ולמעלה דברי תורה. מאי טע' דר' מאיר. "אך ביום הראשון". זה חמשה-עשר. יכול משתחשך. ת'ל "אך" חלק. הא כיצד. תן לו שעה אחת קודם שקיעת החמה. מאי טע' דר' יהודה. "אך ביום הראשון". זה ארבעה-עשר. יכול כל היום. ת'ל "אך" חלק. חציו לחמץ וחציו למצה. מחלפת שיטת ר' מאיר. תמן [אמר1]. "אך" לרבות. וכא אמ'. "אך" למעט. אמ' ר' שמואל בר אבודמי. מיעטו שאינו !מ!חמץ. ר' מאיר או'. "לא תאכל עליו חמץ". על אכילתו. ר' יהודה או'. "לא תאכל עליו חמץ". על עשייתו. ר' יודן אית ליה עשה ולא תעשה על אכילתו. עשה ולא תעשה על ביעורו. עשה על אכילתו. "שבעת ימים תאכל עליו מצות". לא חמץ. כל לא תעשה שבא מכח עשה עשה הוא. ולא תעשה על אכילתו. "לא תאכל + חמץ". עשה על ביעורו. "שבעת ימים" "תשביתו שאור מבתיכם". לא תעשה על ביעורו. "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם". הא ר' מאיר אמ'. מו' שעות ולמעלה מדבריהן. +. ששית אסורה משום גדר. חמישית למה. משום גדר. ויש גדר לגדר. אלא חמישית מתחלפת בשביעית. מחלפה שיטת ר' יהודה. תמן אמ'. אין חמישית מתחלפת בשביעית. וכא אמ'. חמישית מתחלפת בשביעית.
אמ' ר' יוסי. תמן הדבר מסור לנשים והן עצילות. הכא הדבר מסור לבית דין והן זריזין.
אמ' ר' יוסי ביר' בון. תמן תחילת חמישית סוף שביעית. הכא סוף חמישית תחילת שביעית. ותני כן. תחילת חמש חמה במזרח וסוף שבע חמה במערב. לעולם אין חמה נוטה למערב אלא בסוף שבע.
ה,ד הל' ד'. "היו מכניסין את השיני" כול'.
ה,ה תני. אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו. ומזדווגין <כג,א> זוגות וממעטין במאכל ולא היו שותין יין. ונושאין ונותנין כל הלילה. ולמחר משכימין ובאין. וחזני (הכנסת): [כניסיות] מחזרין אחריהן ואומ'. איש פל' +<בן איש פלני. והוא אומר. במקומי אני61>. מחייב הייתי ומחייב אני. מזכה הייתי ומזכה אני. מחייב הייתי ומזכה אני. שומעין לו. מזכה הייתי ומחייב אני. למד תחילה. תני. טעה אחד מן הדיינין. אם היה מזכה סופרי הדיינין מזכירין אותו. אם היה מחייב אומ' לו. למד תחילה. אמ' ר' לא. מפני מה כותבין דברי המזכה. מפני המחייב. שמא תיטרף דעתו. ואין חליף מילא יימרון ליה. הדא אמרת הדא לא אמרת. +<הדה אמרה61>. צריכה שני +<כיתי61> עדים. נמצא דינו משתקע. ר' יוסי ביר' בון אמ'. מפני המזכה.
הל' ה'. "אם מצאו לו זכות פטרוהו" כול'. תני. אחד מן העדים שאמ'. יש לי ללמד עליו זכות. ובא חבירו [וסייעו ובא חבירו1] וסייעו. את מי ממנין. לראשון לשיני לשניהן. נישמעינה מהדא דר' יוחנן. והוא שנזדכה מפי עצמו אין מושיבין אותו דיין. הרי שנזדכה מפי !עצמו! ונמצא עד ודיין לא מצינו עד נעשה דיין. אומ' בדיני ממונות. נזדקן הדין. +<ואין אומרין בדיני נפשות. נזדקן הדין61>. והגדול שבדיינין או'. נזדקן הדין.
הל' ז'. "עד כמה מוסיפין" כול'. תני. למה מוסיפין דיינין. שאם היו שנים מן הראשונים מזכין ואחד מן האחרונים ליגמר הדין בשלשה. אמ' ר' לא. מכיון שנראה דינו ליגמר בארבעה אין גומרין אותו בשלשה. אמ' ר' יוסי. ותשמע מינה. שלשה שדנו ומת אחד מהן. חותמין בשנים וכותבין. אע'פ שחתמנו בשנים בשלשה דננו. אמ' ר' חגיי. מתנית' אמרה כן. ''הדיינין חותמין בו מלמטה או העדים'' <משנה. שביעית י,ד>. ולמידין מידת הדין מפרוזבול. אשכח תני. הוא למד מידת הדין מפרוזבול. לא ראה. ר' יוחנן אמ'. זכאי. ריש-לקיש אמ'. חייב. אמ' {ליה} ר' יוחנן. והלא זכאי הוא. ולמה דנין אילו כנגד אילו. שלא ייראה דין זה יוצא מעמעם.