משניות פרק ד[1]
משנה א
אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנ' משפט אחד יהיה לכם מה בין דיני ממונות לדיני נפשות דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה
משנה ב
דיני ממונות מטין על פי עד אחד בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות מטין על פי עד אחד לזכות ועל פי שנים לחובה
משנה ג
דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה.
משנה ד (משנות ד' וה' צורפו למשנה אחת בתלמןד הירושלמי)
דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה
משנה ה (משנות ד' וה' צורפו למשנה אחת בתלמןד הירושלמי)
דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות והמלמד זכות מלמד חובה ודיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה
משנה ו
דיני ממונות דינים ביום וגומרין בלילה ודיני נפשות דינים ביום וגומרין ביום
משנה ז
דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות גומ' בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה לפיכך אין דנים לא בערב שבת ולא בערב יום טוב
משנה ח
דיני ממונות הטהרות והטמאות מתחילין מן הגדול ודיני נפשות מתחילין מן הצד הכל כשירין לדון דיני ממונות ואין הכל כשירין לדון דיני נפשות אלא כהנים ולוים ויש' המשיאין לכהונה
משנה ט (משנות ט' וי' צורפו למשנה אחת בתלמוד הירושלמי)
סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה ושני סופרי דיינין עומדין לפניהן אחד מימין ואחד מן שמאל וכותבין דברי מחייבין ודברי מזכין ר' יהודה או' שלשה היו אחד כותב דברי מחייבין ואחד כותב דברי מזכיין והשלישי כותב דברי מחייבין ודברי מזכין
משנה י (משנות ט' וי' צורפו למשנה אחת בתלמוד הירושלמי)
ושלש שורות שלתלמידי חכמ' יושבין לפניהן כל אחד ואחד מכיר את מקומו צרכו לסמוך סומכין מן הראשונה אחד מן השנייה בא לו לראשונה ואחד מן השלישית בא לו לשנייה ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין לו בשלישית ולא היה יושב במקומו שלראשון אלא יושב במקום שהוא ראוי לו
משנה יא (משנות י"א, י"ב, י"ג וי"ד צורפו למשנה אחת בתלמוד הירושלמי)
כיצד מאיימים על עידי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מעומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמענו או שמא שאין אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה היו יודעין שלא כדיני נפשות דיני ממונות אדן נותן ממון ומתכפר לו ודיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוים בו עד סוף כל העולם שכן מצינו בקין שנ' קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה אינו אומ' דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים
משנה יב (משנות י"א, י"ב, י"ג וי"ד צורפו למשנה אחת בתלמוד הירושלמי)
לפיכך נברא אדם יחיד בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כילו אבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלין עליו כילו קיים עולם מלא מפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו אומ' רשויות הרבה בשמים
משנה יג (משנות י"א, י"ב, י"ג וי"ד צורפו למשנה אחת בתלמוד הירושלמי)
להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הק'ב'ה' שאדם טוביע מאה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הק'ב'ה' טבע את כל האדם בחותמו של אדן הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומ' בשבילי ניברא העולם
משנה יד (משנות י"א, י"ב, י"ג וי"ד צורפו למשנה אחת בתלמוד הירושלמי)
שמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת והלא כבר נאמ' והוא עד או ראה או ידע וג או שמא תאמרו מה לנו לחייב בדמו שלזה הלא נא' ובאבד רשעים רינה