פרק ד
ד,א <כב,א> "אחד דיני ממונות" כול'.
אמ' ר' יוחנן. בשביל לחוס על ממון יש' אמרו.
''היאך אתה יודע שזה חייב לזה''. ר' חייה בר בא בעא קומי ר' יוסי. היך עבדין עובדא. אמ' ליה. כר' יוחנן. דר' יוחנן אמ'. בשביל לחוס על ממון יש' אמרו.
''היאך אתה יודע שזה חייב לזה'' <משנה. סנהדרין ג,ו>. זעיר בר חיננא בשם ר' חנינה ורב יהודה (אמ'). חד אמ'. "ודרשת וחקרת ושאלת היטב". וחד אמ'. "צדק צדק תרדוף". הא כיצד. אם את רואה הדין שיוצא לאמיתו חקריהו ואם לאו צדקיהו.
רב הונא כד הוה חמי שהדין מכוונה הוה חקר. וכד הוה חמי הכין והכין הוה מכוון.
כיצד פותחין לזכות. אומרין. איפשר שזה הרג את הנפש. אמ' ר' יוסי. אין כיני. אמר אחד מן העדים. יש לי ללמד עליו זכות. ובא חבירו וסייעו. ויש כאן סיוע. אם או' את כן לא נמצאת חב לדיינים. ויש עדים לשקרן. אמ' ר' יוחנן. כל שא?י?נו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו מאה פעמ' אין יכול לפתוח בזכות. כיצד דנין השרץ. אמ' ר' ינאי. מה אם הנחש שממית טהור. עכבר שאין ממית אינו דין להיות טהור. או חילוף. עכבר שאין ממית טמא. נחש שממית אינו דין להיות טמא. התיב ר' פינחס. הרי עקרב ממית והרי הוא טהור. אשכח תני אמר. הוא נחש הוא עקרב.
אמ' ר' +. תלמיד וותיק היה לר' + והיה מטהר את השרץ ומטמאו ק' פעמים. אמרין. ההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה. אמ' ר' יעקב בר דסאיי. ההוא תלמידא קטוע מטורא דסיני הוה.
הל' ב'. "דיני ממונות מטין" כול'.
אמ' ר' ינאי. אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה. מה טע'. "וידבר י'י אל משה". אמ' לפניו. רבונו שלעולם. הודיעיני היאך היא ההלכה. אמ' לו. "אחרי רבים להטות". רבו המזכין זכו. רבו המחייבין חייבו. כדי שתהא התורה נדרשת מ'ט פנים טמא ומ'ט פנים טהור. מיניין "ודגל'ו". וכן הוא או' "אמרות י'י אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לאר' מזוקק שבעתים". ואו' "מישרים אהבוך".
הל' ג'. "דיני ממונות מחזיר' בין לזכות בין לחובה" כול'. הרי שיצא מבית דין זכאי ומצאו לו חובה. שומע אני שיחזירוהו. ת'ל "צדיק <כב,ב> אל תהרוג". הרי שיצא מבית דין חייב ומצאו לו זכות. שומע אני שלא יחזירוהו. ת'ל ''ונקי אל תהרג''. [יכול] אם צדק בדינך יצדק בדיני. ת'ל "כי לא אצדיק רשע".
אמ' ר' יצחק. אמ' לי ר' יוסי. לא שנייא אלא אפי' נזדכה בטעות מחזירין אותו.
הל' ד'. "דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה" כול'. ר' מֵי בעא קומי ר' יוחנן. אפי' נואף ונואפת. אמ' ליה. איתקלף מרקועך.
הל' ה'. "דיני ממונות המלמד זכות" כול'. ר' אמ'. ובלבד שלא יהו מחוסרין לומ'. איש פל' אתה זכאי ואתה חייב. אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן לא בדא. ר' יוסי בן חנינה אמ'. אפי' מחוסרין במשא ומתן.
הל' ו'. "דיני ממונות דנין ביום" כול'. מנלן. "ושפטו את העם בכל עת". ואית קרי לשעבר. אמ' רב שמואל בר רב יצחק. כיני מתנית'. שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין. ת'ל "ושפטו את העם בכל עת". אמר. הא אמירה.
הל' ז'. "דיני ממונות גומרין בו ביום" כול'. תני. העד אין מלמד לא זכות ולא חובה. מנלן. שנ' ''ועד לא יענה בנפש למות''. [ומניין שאף הוא אין מלמד לא זכות ולא חובה. ת'ל ''והוא לא יענה בנפש למות''. (ריש-לקיש אמ')] ריש-לקיש אמ'. פעמים שאדם רואה את עצמו מזדמם ומפליג דבריו שלא ימות. ומניין שצריכין שני ימים סמוכין זה לזה. ר' חזקיה ר' אחי בשם ר' אבהו. אסור לדון דיני ממונות בערב שבת. והדא מתנית' פליגא. ''לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב''. דיני נפשות. הא דיני ממונות דנין. ותני ר' חייה כן. דנין דיני ממונות בערב שבת ואין דנין דיני נפשות בערב שבת. אמר. כאן להלכה כאן למעשה. וידונו אותו בערב שבת ויגמר דינו בשבת וייהרג למוצאי שבת. אם אומ' את כן נמצא דינו משתקע. ריש-לקיש בעי. וידונו אותו בשבת ויגמר דינו בשבת וייהרג בשבת. מה אם עבודה שדוחה שבת רציחת מצוה דוחה אותה. שנ' "מעם מזבחי תקחנו למות". שבת שהעבודה דוחה אותה אין דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה. ר' לָא (בעי) בשם ר' ינאי. מיכן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת. מא' טע'. נאמ' כאן "בכל מושבתי'" ונאמ' להלן "והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם". מה להלן בבית דין הכת' מדבר. אף כאן בבית דין הכת' מדבר.
ד,ב הל' ח'. "דיני ממונות הטהרות והטמאות" כול'.
ר' או'. "לא תענה על ריב". ''רב'' כת'. שלא תענה אחר הרב אלא קודם לרב. ר' יוסי בן חנינה אמ'. "לא תענה על ריב". ''רב'' כת'. שלא תענה קודם לרב אלא אחר הרב. רב אמ'. "לא תענה". אפי' אחר מאה.
דברי ר' פינחס. ר' חלקיה בשם ר' סימון. איתפלגון ר' יוחנן וריש-לקיש. חד אמ'. דינינו כדיניהן. וחד אמ'. אין דינינו כדיניהן. מאן דמר דינינו כדיניהן. ניחא. מאן דמר אין דינינו כדיניהן. מה מקיים "ויאמר יהודה". "ויאמר ממוכן". ראו דברי יהודה. ראו דברי ממוכן.
ומניין שמתחילין בדיני נפשות מן הצד. תנא שמואל הזקן קומי ר' אחא. "ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש חרבו". ואחר כך ישבו בדין על נבל.
ר' תימא בר פפייס בשם רב הושעיה. אף בפסול משפחה מתחילין מן הצד. "הכל כשירין לדון דיני ממונות". ר' יהודה או'. אפילו ממזירין. ר' יהודה או'. אין מדקדקין ביין נסך.
הל' ט'. "סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה" כול'. כת' "לא תטה משפט אביונך בריבו". בריבו אי אתה מטה. אבל אתה מטה בדינו שלשור. ר' אבהו בשם ר' יוחנן. ובלבד בדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות. כמה אינון. אנן תנינן. תשע. תני ר' חייה. חד-עשר. הי דינין תרתי אוחרנייתא. הסריס וכל מי שלא ראה לו בנים כשר לדון דיני ממונות ולא דיני נפשות. ר' אבהו בשם ר' יוחנן. אף פחות מבן עשרים ושלא הביא שתי שערות כשר בדיני ממונות ולא בדיני נפשות. ויושב בדינו שלשור. ר' יוסי בן חנינה אמ'. תלת-עשרה. והי דינון תרתין אוחרנייתא. דנין שני דיני ממונות ביום אחד ואין דנין שני דיני נפשות ביום אחד. אמ' ר' אבין. ואפי' נואף ונואפת.
ד,ד הל' י'. "שלש שורות שלתלמידי חכמ'" כול'. ר' בא בר יסא בשם ר' יוחנן. נאמ' כאן ''עדה'' ונאמ' להלן ''עדה''.
!מייתי לה! רב ממתניתא. מתנית' אמרה. ''הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים'' <משנה. אבות ד,טו>. מתלא אמ'. הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות. דתנינן. ''צרכו לסמוך סומכין מראשונה''.
ד,ה הל' י'א. "כיצד מאיימין" כול'.
כיצד מאומד. לא תאמרו. ראינוהו רודף אחריו וסייף בידו. נכנס לחורבה אחריו. נכנסנו אחריו ומצאנוהו הרוג. ראינוהו יוצא והסייף מטפטפת דם. אמ' ר' שמעון בן שטח. אראה בנחמה אם לא ראיתי רודף אחַר אחֵר נכנס לחורבה. נכנסתי אחריו ומצאתיו הרוג וזה יוצא וסייף מנטף דם. אמרתי לו. אראה בנחמה שזה הרגו. אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי אלא היודע מחשבות יפרע מאותו האיש. לא הספיק לצאת משם עד שהכישו נחש ומת.
הל' י'ב. "לפיכך נברא אדם" כול'. אדם נברא יחידי בעולם מפני המשפחות שלא יהו מתגרות זו בזו. והלא דברים קל וחומ'. ומה אם בזמן שהן בני אב אחד מתגרות זו בזו. אילו היו בני שנים על אחת כמה וכמה. ד'א. שלא יהו הצדיקים אומ'. אנו בני צדיק ואתם בני רשעים.
הל' י'ג. "להגיד גדולתו שלמלך מלכי המלכים הקב'ה" כול'.
להגיד גדולת מלך מלכי המלכים שמחותם אחד טובע כל החותמות ואין אחד מהן דומה לחבירו. שנ' "תתהפך כחומר חותם". ומפני מה שינה פרצופותיהן. שלא יהא אדם קופץ והולך לאשת חבירו או לשדה חבירו.
תני בשם ר' מאיר. שלשה דברים שינה הקב'ה בבני אדם. <כב,ג> מראה פנים ודעת וקול. מראה ודעת מפני הגזלנין. וקול מפני הערוה.
אמ' ר' יצחק. אפי' תינתא או חיטתא לא דמיא לחבירתה.
אדם נברא בערב שבת כדי שייכנס תחילה למצוה. ד'א. למה נברא באחרונה. משל למלך שעשה סעודה. כשמתקין הסעודה מזמין האורחין. כך "חכמות בנתה ביתה". זה הקב'ה שבנה את העולם בחכמה. שנ' "י'י בחכמה יסד ארץ" וגו'. "חצבה עמודיה שבעה". אילו שבעת ימי בראשית. "טבחה טבחה מסכה יינה". אילו ימים ונהרות וכל צורכי העולם. "מי פתי יסור הנה". זה אדם וחוה.
הל' י'ד. "שמא תאמרו. מה לנו ולצרה" כול'. כת' "ויעבר הרינה במחנה". מהו "הרינה". הריני. וכן הוא או' "בצאת לפני החלוץ" וגו'. ללמדך שאף מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקו'ם.