משניות פרק ג'[1]
משנה א
דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהן בוררים להם עוד אחד דברי ר' מאיר וחכמ' אומ' שני דיינין בוררין להן עוד אחד
משנה ב
זה פוסל דיינו שלזה וזה פוסל דיינו שלזה דברי ר' מאיר וחכמ' או' אמתיי בזמן שהוא מביא עליהם ראייה שהן קרובין או פסולין אבל אם היו כשירין או מומחין לפי בית דין אינו יכול לפוסלן
משנה ג
זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה ר' מאיר או' וחכמ' או' אמתי בזמן שהוא מביא עליהם ראייה שהן קרובין או פסולין אבל אם היו כשרין אינו יכול לפוסלן:
משנה ד (משנות ד' וה' צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי)
אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנים עלי שלשה רועהבקר ר' מאיר אומ' יכול הוא לחזור בו וחכמ' אומ' אינו יכול לחזור בו
משנה ה
היה חייב לחבירו שבועה אמ' לו דור לי בחיי ראשך ר' מאיר אומ' יכול הוא לחזור בו וחכמ' אמ' אינו יכול לחזור בו
משנה ו
ואילו הן הפסולין המשחק בקובייא המלווה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית אמ'ר שמעון מתחילה היו קוראין אותן אלא אסופי שביעית משרבו האנסים חזרו לקרותן סוחרי שביעית אמ'ר יהודה אמתי בזמן שאין לו אומנות אלא היא אבל אם יש לו אומנות שלא היא הרי זה כשר
משנה ז
ואלו הן הקרובין אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו ואגיסו הן ובניהן וחותניהן וחורגו לבדו אמ'ר יוסה זו משנת ר' עקיבה אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי לירושה וכל הקרוב לו באותה שעה היה קרוב וניתרחק כשר ר' יודה אומ' אפילו מתה ביתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב
משנה ח
האוהב והשונא איזה הוא האוהב שושבינו והשונא כל שלא דיבר עמו שלשת ימים באיבה אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך
משנה ט
כיצד בודקין את העדים היו מכניסין אותו ומאיימין עליהן ומוציאין אותן לחוץ ומשיירים את הגדול שבהן ואומ' לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמ'הוא אמ' לי שאני חייב לו איש פל אמ' לי שהוא חייב לו לא אמ' כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז
משנה י
היו מכניסין את השיני ובודקין אותו נמצאו דבריהן מכוונים נושאין ונותנים בדבר שנים אומ' זכיי ואחד אומ' חייב זכיי שנים אומ' חייב ואחד אומ' זכיי אפילו שנים מזכים או שנים מחייבין ואחד או' איני יודיע יוסיפו הדיינים
משנה יא
גמרו את הדבר היו מכניסין אותן הגדול שבדיינין או' איש פל אתה זכאי איש פל אתה חייב מניין כשיצא לא יאמר אני הוא מזכה וחבריי מחייבין ומה אעשה ורבו עליי על זה נאמ' הולך רכיל מגלה סוד
משנה יב
כל זמן שהוא מביא ראייה הוא סותר את הדין אמרו לו כל ראיות שיש לך הבא מיכן ועד שלשים יום הביא בתוך שלשים יום סותר לאחר שלשים יום אינו סותר אמ'רבן שמעון בן גמליא' מה יעשה לא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים אמרו לו הבא עדים אמ' אין לי עדים הבא ראייה[2] אמ' אין לי ראייה לאחר זמן מצא עדים ומצא ראייה הרי זו אינה כלום
משנה יג
אמ' רבן שמעון בן גמליא' מה יעשה לא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודיע שיש לו ראייה ומצא ראייה אמרו לו הבא עדים אמ' אין לי עדים הבא ראיה אמ' אין לי ראייה ראה שהוא מתחייב ואמ' קרבו איש פל ופל והעידוני או שהוציא ראייה מתוך אפונדתו הרי זו אינה כלום