דרשה בעלת דפוסים קבועים, ההופכת במרוצת הזמן לחלק בלתי נפרד מהישיבה, ויחד עם זאת מכוונת לקהל שומעים רחב מציבור הלומדים בה[1].
[1] גפני, יהודי בבבל בתקופת התלמוד, עמ' 205. בהערה 113 הוא מציין את סיפורנו כדוגמא בירושלמי המלמדת על משמעות קרובה לשימוש בבבלי. בהרחבה על זמנה של הפירקא ראו שם בעמ' 210 – 212