עיון קצר באגדה

האגדה בנויה משני חלקים עיקריים: הראשון עוסק בניסיונו הכושל של שלמה המלך להסיר את האות יו"ד מהצו 'לא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים... וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים...ֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה...'[3], והחלק השני

עניינו בהסרת האות יו"ד משמה של שרי אשת אברהם על ידי האלהים. כל חלק בנוי משתי יחידות; יחידה ראשונה קצרה, והשנייה ארוכה המהווה מעין הסבר לקודמתה. בשני חלקי האגדה סיטואציות דומות שתוצאתן מנוגדת, מבנה היוצר אגדה בעלת זו תבנית חצויה[4]. נראה כי חלקי האגדה והיחידות המרכיבות כל חלק היו נפרדים, שכן כל יחידה נאמרה על ידי חכם אחר: בחלק א' נאמרה היחידה הראשונה על ידי רבי יהושע בן לוי, והיחידה השנייה על ידי רבי שמעון בר יוחאי. בחלק ב' היחידה הראשונה נאמרה על ידי ר' הונא בשם ר' אחא, והיחידה השנייה על ידי רבי אושעיה. בעל האגדה צרף את דברי החכמים יחדיו על מנת ליצור שלמות מבנית ורעיונית.

חלק א' – עניינו בהשמטת את האות יו"ד על ידי שלמה המלך (שורות 1 – 12)

יחידה ראשונה (שורות 1 – 3)

השאלה 'מי קיטרגו' מעוררת תהייה בדבר דרכו של האל במשפט, האם אינו דן את האדם העובר על חוקיו אלא אם כן יש תובע המאשימו[5]. רבי יהושע בן לוי מצמצם את תשובתו רק למיהותו של המקטרג, ותשובתו – המקטרג היא האות יו"ד. שלמה המלך הִשְמִיטָהּ מהמילה יַרְבֶּה, ולפיכך יצר למעשה צו אחר 'רַבֵּה', הרבה נשים, סוסים וכסף וזהב[6].

יחידה שנייה (שורות 4 – 12 )

רבי שמעון בר יוחאי מספר על תלונתו של הספר 'משנה תורה'[7] בפני הקב"ה על כי האות יו"ד הושמטה ממנו בחוקי המלך על ידי שלמה. שלושה ביטויים מביעים את כניעותו של הספר בפני האל: 'נשתטח', דהיינו השתחווה לו עמוקות; 'רבון העולם' כינה אותו בשם המעיד על קבלתו כאדון העולם; 'דייתיקי', כך כינה את התורה, משמע התורה היא צוואת האל, חוזה הברית, ויש לקיימה במלואה[8]. תשובת האל חדה כתער, איש לא יוכל לבטל את התורה, גם חכם כשלמה ואפילו אלפים כמותו הם ומעשיהם יהיו בטלים.

חלק ב' – עניינו בהשמטת האות יו"ד על ידי האלהים (שורות 13 – 22)

יחידה א' (שורות 13 – 14)

ביחידה לא נשאל מי השמיט את האות יו"ד משמה של אמנו שרי וקְרָאָהּ שרה, שהרי ידוע כי האלהים עשה כן. מתוך התשובה משתמע כי השאלה היתה מה עלה בגורלה של אותה אות. ועל כך משיב ר' הונא בשם ר' אחא שחציה של היו"ד ניתן לשרה, וחציה לאברהם[9]. עם זאת התשובה בעייתית כי האות יו"ד איננה[10].

יחידה ב' (שורות 15 – 22)

פניית האות יו"ד לאלהים מוצגת באותם הביטויים שנאמרו על פניית הספר 'משנה  תורה', כלומר, גם היא פונה מתוך כניעות. אולם טענתה שונה, אין היא קובלת על עצמה אלא על כי נעקרה מאותה הצדקת. תשובת האלהים נפתחת בביטוי 'צא לך', דהיינו נטוש את טענתך המוטעית[11], שכן מעמדה של האות יו"ד הוטב מאוד. מסוף המילה הועתקה לראשיתה, ומשם של נקבה הועברה לשם של זכר[12], ולא עוד אלא שהוא יהושע המנהיג את עם ישראל בכניסתו והתנחלותו בארץ[13].

התבנית החצויה מדגישה את הניגוד הרעיוני; שלמה החסיר את האות יו"ד כדי לעבור על החוקים, ולכן דרכו לא צלחה, ואילו האלהים הסיר את האות יו"ד כדי להשביח את מעמדה, ומעשהו עלה יפה.

ה'דמויות' הפועלות בשני חלקי האגדה אינן אלא דוממים שהואנשו, ספר דברים והאות יו"ד. מעבר ליצירת עניין תרומתה של ההאנשה היא ברעיון הכוליות. אם הדומם כל מטרתו היא כניעות בפני האל, רצון לשמר את הברית עימו לעד, לדבוק בצדיקות, הרי שעל האדם מוטלת חובה זו על אחת כמה וכמה.