header2

הלכה ה – זכויותיו וחובותיו של מלך

אגדה יב – דוד המלך כמשענת להלכות דף כ ט"ב – ט"ג עמ' 1277 – 1278

תרגום

"ופלשתים נאספים" וגו'.

ר' יעקב מכפר-חנן אמר.

עדשים היו אלא שהיתה ענבה[1] שלהן יפה כשל שעורים.

אמר ר' לוי.

אילו הן הפלשתים שהיו באים זקופים כשעורים והולכים להם נמוכים כעדשים.

כתוב אחד אומר "ותהי שם חלקת השדה מליאה שעורים".

וכת'וב"מליאה <כ,ג> עדשים".

ר' שמואל בר נחמן אמר.

שנה אחת היתה ושתי שדות היו.

אחת שעורים ואחת עדשים.

פשוט לו (לדוד) לאבד (להשמיד) ולתת (לפצות) כסף

אולי פשוט לו לאבד ולא לתת כסף

איזה מהן יאבד ואיזה מהן יתן דמים.

של עדשים ושל שעורים.

אלא של עדשים מאכל אדם. ושל שעורים מאכל בהמה.

של עדשים אינה חייבת בחלה ושל שעורים חייבת בחלה.

עדשים אין עומר בא ממנה. שעורים עומר בא ממנה.

וחכמים אומרים.

שדה אחת ושתי שנים היו.

היה למד משל אשתקד ואין למדין משנה לחברתה.

האגדה

1   "ופלשתים נאספים" וגו'.

2   ר' יעקב דכפר-חנן אמ'.

3   עדשין היו אלא שהיתה ענבה שלהן יפה כשל שעורין.

4   אמ' ר' לוי.

5   אילו הן הפלשתים שהיו באין זקופין כשעורין והולכין להן נמוכין כעדשין.

6   כתוב אחד או' "ותהי שם חלקת השדה מליאה שעורים".

7   וכת' "מליאה <כ,ג> עדשים".

8   ר' שמואל בר נחמן אמ'.

9   שנה אחת היתה ושתי שדות היו.

10 אחת שעורים ואחת עדשים.

11 פשיטא ליה לאבי(ך)[ד9] וליתן       דמים.

12 דילמא פשיטא ליה לאבי(?ך?)[ד1]] שלא ליתן דמים.

13 אי- ()[ז]ה מהן יאבד ואי-זה מהן יתן דמים.

14 שלעדשים ושל שעורין.

15 אלא שלעדשים מאכל אדם. ושלשעורים מאכל בהמה.

16 שלעדשים אינה חייבת בחלה ושלשעורים חייבת בחלה.

17 עדשים אין עומר בא ממנה. שעורים עומר בא ממנה.

18 ורבנין אמרין.

19 שדה אחת ושתי שנים היו.

20 היה למד משל אשתקד ואין למדין משנה לחבירתה.

עיון קצר באגדה

האגדה נפתחת בציטוט חלק פסוק המבהיר כי היא תעסוק במלחמה באפס דמים[2]. אלא שאין בה התייחסות למלחמה אלא לפרט אחד, לכאורה שולי, האם השדה בו התקיים הקרב היה שדה עדשים, כפי שנמסר בשמואל[3], או שדה שעורים, כפי שנמסר דברי הימים[4].

באגדה שלושה חלקים:

חלק א' – מדרש (שורות 2 – 3)

רבי יעקב דכפר חנן דורש את ההבדל באופן ריאליסטי כביכול, גרגרי העדשים היו גדולים כשל שעורים.

חלק ב' – מדרש (שורות 4 – 5)

רבי לוי דורש את השוני באופן מטאפורי. הפלישתים מדומים בתחילה לשעורים זקופות, אך לאחר שהוכו הריהם קטנים ונמוכים כעדשים.

חלק ג' – מחלוקת ועיון בלבטים אפשריים של דוד (שורות 6 – 20)

חלק זה נפתח  בהצגת הסתירה בין שני המקורות במקרא (שורות 5 – 6), וממשיך בעמדתו של רבי שמואל בר נחמן הסבור כי המלחמה היתה בשנה אחת והתרחשה בשני שדות, אחד של שעורים ואחד של עדשים (שורה 9). אמירתו לגבי משך הקרב, שהתקיים בשנה אחת, מפתיעה, שכן אינה מתקשרת לנושא, והיא מתבהרת רק בהמשך, כשניתנת עמדת חכמים החולקים עליו וטוענים כי המלחמה ארכה שנתיים, ובכל שנה התרחשה בשדה אחר (שורה 19).

דומה שעיקר האגדה אינו במחלוקת אלא בהרחבת ההתלבטויות הערכיות שהיו לו לדוד במהלך המלחמה[5]. האם לאבד את החלקה לצורך המלחמה ולשלם פיצוי כספי לבעליה; ואם כן, איזה מהשדות לאבד ולשם עליו פיצוי[6]. התלבטות נוספת היא איזה מהשדות להעדיף לקנות, האם שדה עדשים שהוא מאכל לאדם או שדה שעורים המאפשר קיום מצוות לפני האכילה[7].

הלבטים נמסרים, אך לא מה היו החלטותיו של דוד. כפי הנראה, יש חשיבות לעצם קיומן כדי להאדיר את דמותו של דוד שגם בעצם המלחמה התלבטויותיו ערכיות.

החכמים שקבעו כי היו שתי מלחמות בשתי שנים אומרים, כי לדעתם אין ללמוד משנה אחת על האחרת, כלומר, כל פעם יש להכריע מחדש. אפשר שבכך מרמזים כי אכן היו לדוד לבטים, אך אסור שהחלטה באירוע אחד תחייב החלטה דומה באירוע מאוחר יותר.



[1]  המקור הלשוני הוא עֵנָב 'אכל חצי זית חרצנים וזגין מענבה אחת' (ירושלמי נזיר פ"ו דף נה ט"א /ה"ב. יש לשער כי הכוונה לגרגרים גדולים, שכן מדומים לענבים. יש המפרשים ענבה כשיבולת (ראו עלי תמר, סנהדרין קיד ד"ה רבי יעקב דכפר חנן).

[2] שמואל ב' כ"ג י"א – י"ב ודברי הימים א' י"א י"ב – י"ד. 

[3] שם, פסוק י"א. 

[4] שם, פסוק י"ג. 

[5] כיוון שאין זה שכיח כי דברי חכמים יהיו ארוכים כל כך, אפשר כי לא רבי שמואל בר נחמן הוא הדובר אלא בעל האגדה הוא ששילב את הקטע (שורות 11 – 17) לאחר דבריו בתקופה מאוחרת יותר. 

[6] לפי פני משה על אתר, ההתלבטות היתה אם יש במקרה זה פיקוח נפש המצדיק את איבוד השדה.

[7] הפרשת חלה והבאת העומר הן מצוות המתקימות רק בשעורים ולא בעדשים.



 

סוגה

סיפור דרשני

מונחי דיון

וכתיב

חכמים

רבי יעקב דכפר חנן

רבי לוי

רבי שמואל בר נחמן

מושגים

חלה

עומר

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו