עיון קצר באגדה
האגדה נפתחת בציטוט חלק פסוק המבהיר כי היא תעסוק במלחמה באפס דמים[2]. אלא שאין בה התייחסות למלחמה אלא לפרט אחד, לכאורה שולי, האם השדה בו התקיים הקרב היה שדה עדשים, כפי שנמסר בשמואל[3], או שדה שעורים, כפי שנמסר דברי הימים[4].
באגדה שלושה חלקים:
חלק א' – מדרש (שורות 2 – 3)
רבי יעקב דכפר חנן דורש את ההבדל באופן ריאליסטי כביכול, גרגרי העדשים היו גדולים כשל שעורים.
חלק ב' – מדרש (שורות 4 – 5)
רבי לוי דורש את השוני באופן מטאפורי. הפלישתים מדומים בתחילה לשעורים זקופות, אך לאחר שהוכו הריהם קטנים ונמוכים כעדשים.
חלק ג' – מחלוקת ועיון בלבטים אפשריים של דוד (שורות 6 – 20)
חלק זה נפתח בהצגת הסתירה בין שני המקורות במקרא (שורות 5 – 6), וממשיך בעמדתו של רבי שמואל בר נחמן הסבור כי המלחמה היתה בשנה אחת והתרחשה בשני שדות, אחד של שעורים ואחד של עדשים (שורה 9). אמירתו לגבי משך הקרב, שהתקיים בשנה אחת, מפתיעה, שכן אינה מתקשרת לנושא, והיא מתבהרת רק בהמשך, כשניתנת עמדת חכמים החולקים עליו וטוענים כי המלחמה ארכה שנתיים, ובכל שנה התרחשה בשדה אחר (שורה 19).
דומה שעיקר האגדה אינו במחלוקת אלא בהרחבת ההתלבטויות הערכיות שהיו לו לדוד במהלך המלחמה[5]. האם לאבד את החלקה לצורך המלחמה ולשלם פיצוי כספי לבעליה; ואם כן, איזה מהשדות לאבד ולשם עליו פיצוי[6]. התלבטות נוספת היא איזה מהשדות להעדיף לקנות, האם שדה עדשים שהוא מאכל לאדם או שדה שעורים המאפשר קיום מצוות לפני האכילה[7].
הלבטים נמסרים, אך לא מה היו החלטותיו של דוד. כפי הנראה, יש חשיבות לעצם קיומן כדי להאדיר את דמותו של דוד שגם בעצם המלחמה התלבטויותיו ערכיות.
החכמים שקבעו כי היו שתי מלחמות בשתי שנים אומרים, כי לדעתם אין ללמוד משנה אחת על האחרת, כלומר, כל פעם יש להכריע מחדש. אפשר שבכך מרמזים כי אכן היו לדוד לבטים, אך אסור שהחלטה באירוע אחד תחייב החלטה דומה באירוע מאוחר יותר.
[1] המקור הלשוני הוא עֵנָב 'אכל חצי זית חרצנים וזגין מענבה אחת' (ירושלמי נזיר פ"ו דף נה ט"א /ה"ב. יש לשער כי הכוונה לגרגרים גדולים, שכן מדומים לענבים. יש המפרשים ענבה כשיבולת (ראו עלי תמר, סנהדרין קיד ד"ה רבי יעקב דכפר חנן).
[2] שמואל ב' כ"ג י"א – י"ב ודברי הימים א' י"א י"ב – י"ד.
[5] כיוון שאין זה שכיח כי דברי חכמים יהיו ארוכים כל כך, אפשר כי לא רבי שמואל בר נחמן הוא הדובר אלא בעל האגדה הוא ששילב את הקטע (שורות 11 – 17) לאחר דבריו בתקופה מאוחרת יותר.
[6] לפי פני משה על אתר, ההתלבטות היתה אם יש במקרה זה פיקוח נפש המצדיק את איבוד השדה.
[7] הפרשת חלה והבאת העומר הן מצוות המתקימות רק בשעורים ולא בעדשים.
|