|
עיון קצר באגדה
הסיפור מתאר את השתלשלות ההלכה בדבר הדרך בה מנחמים אבל.
על פי פשוטו של סיפור ישנם שלושה שלבים בהשתלשלות ההלכה:
שלב ראשון – לפי דברי רבי חנינה, בן ציפורי ואב בית דין בה, 'בראשונה היו משפחות עומדות והאבילין עוברין', כלומר, האבל עבר לאורך השורה בה עמדו אנשי המקום במקומם וניחמו אותו.
שלב שני – רבי יוסי בר חלפתא תיקן שהאבל עומד והמשפחות הן שעוברות לידו ומנחמות אותו.
הסיבה לתקנה היתה התחרות בין המשפחות העשירות או המנהיגות את המקום[2]. על סדר מקומם בשורה[3], תחרות שעניינה כבוד בין המשפחות ניתן להניח כי התחרות היתה עשוייה לפגוע לא רק במרקם החברתי של העיר, אלא גם להשפיע על המרחב בשל מעמדה של ציפורי. אומנם גם באופן זה עשוייה להיות תחרות, אולם נראה שפחותה יותר, משום שבתנועה קשה יותר להבחין בסדר המשפחות מאשר בעת עמידה במקום.
שלב שלישי – לפי דברי רבי שמואל דסופפתה 'חזרו הדברים ליושנן', כלומר, חזרו הדברים להיות כפי שנהגו לפני התקנה[4]. סתם המספר דבריו ולא פירט כמה זמן נהגו לפי התקנה ומדוע חזרו לנהוג כמקודם.
השוואת האגדה לעד הנוסח בגניזה ולמקבילה במסכת ברכות מצביעה על השתלשלות שונה של ההלכה. תקנתו של רבי יוסי בר חלפתא היא הנוהגת כבראשונה. מכאן אפשר שהביטוי 'משנה ראשונה' אשר פתח את החלק ההילכתי של הסוגיה מוטעה, ומדובר במשנה אחרונה. כמו כן אפשר כי המילה 'משנה' הוכנסה בטעות, הן משום שלא היתה זו משנה אלא מנהג, הן משום שייתכן כי מדובר ב'סברא אחרונה'[5]. חיזוק לתפיסה זו ניתן למצוא בתואר 'דסופפתה' שניתן לחכם ר' שמואל. לדברי ח' אלבק, 'תוספתה' אינה כינוי לחכם אלא מבטאת תוספת לברייתא, כלומר, חזרו דברים והיו כמקודם, בזמן היות כהן גדול בבית המקדש[6].
[1] למשמעותו של הכינוי הסברים שונים:
לפי פני משה, זהו שם מקום, אולם בספרי גיאוגרפיה העוסקים באותה תקופה לא ידוע על מקום בשם זה;
גינזברג מציין שתי אפשרויות, תוספאה בארמניה או ספסופה בארץ ישראל, אך מסתייג משתיהן. תוספאה רחוקה מארץ ישראל, ובאשר לספסופה הוא מסופק אם זהו שם עיר (גינזברג, פירושים וחידושים בירושלמי, עמ' 131 הערה 23).
היימאן מציין כי לפי המקבילה בירושלמי, מסכת ברכות שמו רבי שמעון דתוספתא (היימאן, שם, שם).
אלבק ואורבך מעלים אפשרות כי הכינוי מרמז לכך שהחכם הביא תוספת למשנה ולהשתלשלות ההלכה (ח' אלבק, מחקרים בברייתא, עמ' 61 – 62; אורבך, ההלכה, עמ' 13 הערה 13).
[2] א. ראו קורבן העדה על המקום.
ב. ביכלר מתייחס לדרך ההתנהלות בציפורי, ולדבריו המשפחות היחסניות או העשירות היו דומיננטיות (ביכלר, מחקרים בתק' המשנה, עמ' 12 – 27, 41 – 57.
[3] א. ראו קרבן העדה על אתר.
ב. גינזברג מכנה את משפחות ציפורי המתחרות על מקום מכובד בשורה הפנימית הקרובה לאבלים שחצניות (פירושים וחידושים בירושלמי, עמ' 132).
[4] זהו ההסבר של מרבית הפרשנים על המקום.
[5] ראו פירושו של סיריליאו על הסיפור במסכת ברכות; עלי תמר, מסכת ברכות, עמ' קיז.
[6] א. ח' אלבק, מחקרים בברייתא, עמ' 62.
ב. גינזברג מביא הסבר מורחב הכולל את הפרשנויות השונות לסוגיה (פירושים וחידושים בירושלמי, עמ' 128 – 131).
|
