א,א <יח,א> "דיני ממונות בשלשה" כול'. מנן תיתי ליה. "והיו אלה לכם לחקת משפט". הייתי או'. אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה. ומניין (לחקירות) [לדיני מ]מונות שהן בשלשה. "ונקרב בעל הבית אל האלהים" ריבה בה דיין אחד. "עד האלהים" הרי שנים. "אשר ירשיעון אלהים" הרי כאן שלשה. דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אמ'. הראשון תחילה נאמ' ואין דורשין תחילות. אלא "עד האלהים" הרי אחד. "אשר ירשיעון אלהים" הרי שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחר. הרי שלשה. ר' או'. בשנים הכת' מדבר. אתה או' בשנים או אינו אלא באחד. כשהוא או' ''אשר ירשיע(ו9)ן אלהים'' אין כת' כן אלא "אשר ירשיעון אלהים". אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד. הרי שלשה. ר' אבהו בעי. וכר' דיני ממונות בחמשה ושיגמר ב!כ'ג!. אשכח תני ר' חזקיה. הואיל ואמרה תורה. הרוג על פי מטים הרוג על פי עדים. מה עדים שנים אף מטים שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן אחר. הרי חמשה.
לא הן גזילות הן חבלות. אשכח תני ר' שמעון בן יוחי. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". אתא מימר לך כפשוטה דקרייא.
ותייא כר' יוסי בר חלפתא. ר' יוסי בר חלפתא אתון תרין בר נש מידון קומוי. אמ' ליה. על מנת שתדיננו דין תורה. אמ' לון. אני איני יודע דין תורה אלא היודע מחשבות יפרע מאותן האנשים. מקבלין עליכון מה דנא אמר לכון.
ר' עקיבה כד הוה בר נש אזל בעי מידון קומיה הוה אמ' ליה. הוו יודעין לפני מי אתם (יודעין) עומדין. לפני מי שאמר והיה העולם. שנ' "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני י'י". ולא לפני עקיבה בן יוסף.
תני. קודם לארבעים שנה עד שלא חרב הבית ניטלו דיני נפשות ובימי שמעון בן !שטח! ניטלו דיני ממונות.
אמ' ר' שמעון בן יוחי. בריך רחמנא דלי נא חכים מידון.
שמואל אמ'. שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו בית דין חצוף. ר' יוחנן וריש-לקיש תריהון מרין. אפי' שנים שדנו אין דיניהן דין.
תמן תנינן. ''היה דן את הדין. זיכה את החייב חייב לזכאי. טימא לטהור טיהר לטמא. מה שעשה עשוי וישלם מביתו'' <משנה. בכורות ד,ד>. ר' בא בשם ר' אבהו. בשאמרו לו. הרי את מקובל עלינו !כשנים!. מה אנן קיימין. אם בש?ט?עה ודנן משיקול הדעת. בדא מה שעשה עשוי. אם בשטעה ודנן דין תורה. בדא ישלם מביתו.
ר' בא בשם ר' אבהו. בשאמרו לו. הרי את מקובל עלינו כשלשה על מנת שתדינונו דין תורה. וטעה ודנן משיקול הדעת. מה שעשה עשוי. מפני שטעה ודנן משיקול הדעת. ישלם מביתו. שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה.
דתנינן. ''אל תהי דן יחידי. שאין דן יחיד אלא אחד'' <משנה. אבות ד,ח>.
אמ' ר' יהודה בן פזי. אף הקב'ה אין דן יחידי. שנ' "וכל צבא השמ' עומדים עליו מימינו ומשמאלו". אילו מטין לכף זכות ואילו מטין לכף חובה. אע'פ שאין דן יחידי חותם יחידי. שנ' "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת".
אמ' ר' יוחנן. לעולם אין הקב'ה עושה בעולמו דבר עד שנמלך בבית דין שלמעלן. מה טעם. "ואמת הדבר וצבא גדול".
אימתי חו(מ)[ת]מו שלהקב'ה אמת. בשעה שנמלך בבית דין שלמעלן.
אמ' ר' לעזר. כל מקום שנ' "י'י אלהי(י)[ם1]" הוא ובית דינו. ובניין אב שבכולם "וי'י דבר עליו רעה".
מהו חותמו שלהקב'ה. ר' ביבי בשם ר' ראובן. אמת.
מהו אמת. אמ' ר' בון. שהוא אלהים חיים ומלך עולם.
אמ' ריש-לקיש. אָלֶ'ף רישיה דאלפא-ביטא. מֵ'ם באמצעיתה. תָי'ו בסופה. לומ' "אני י'י ראשון" שלא קיבלתי מאחר. "ומבלעדי אין אלהים" שאין לי שותף. "ואת אחרונים אני הוא" שאיני [עתיד ל]מוסרה לאחר.
ר' בא ור' בנימן בר יפת הוו דיינין קומי ר' יצחק ונפק דינא עם ר' בנימן. אתא ר' בא בעי מיטרוף. על ר' אמי ואלף. מ[ו9]מחה שכפף ודן דינו דין.
ר' אבהו הוה יתיב דיין בכנישתא מדרתא דקיסרין לגרמיה. אמרין ליה תלמידוי. ולא כן אלפן ר'. ''אל תהא דן יחידי'' <משנה. אבות ד,ח>. אמ' לון. כיון דאתון חמו לי יתיב דיין לגרמי ואתון לגביי כמי שקיבלו עליהן. ותני כן. במ' <יח,ב> דבר' אמ'. בזמן שלא קיבלו עליהן. אבל אם קיבלו עליהן דן אפי' יחידי.
ר' יוחנן אזל מידון קומי ר' חייה רבה. אייתיב גביה חד תלמיד. ולא כן תני. אב ובנו הרב ותלמידו שניהן נימנין אחד. נימר חבר ותלמיד היה. כר' לעזר לר' יוחנן.
גזר דין נפקו מן דרב לגרמיה. מן דר' אחא לגרמיה. מן דר' יונה ור' יוסי לגרמיהון.
תמן תנינן. ''הנוטל שכרו לדון דיניו בטילין'' <משנה. בכורות ד,ו>. כיני מתנית'. החשוד ליטול שכרו ודן. חד בר נש אזל מידון קומי רב הונא. אמ' ליה. אייתי לי בר נש דיסוק תחותי לדיקלא.
רב הונא הוה רעי תורין והוה ידע שהדו לחד בר נש. אמ' ליה. איתה שהד עלי. אמ' ליה. הב לי אגרי. ותני כן. נותנין לדיין שכר בטילו ולעד שכר עדותו.
חד בר נש סאב לחד כהן. אתא עובדא קומי ר' יצחק ואוכליה חולין. סברין מימר שיוצאין לו דמי תרומה מתוכם.
תני. ר' אליעזר בן ר' יוסי הגלילי או'. המבצע חוטא והמברך את המבצע הרי זה כמנאץ לפני המקו'ם. שנ' "ובוצע ברך נאץ י'י". אלא יקוב הדין את ההר כשעשה משה. אבל אהרן משים שלום. שנ' "בשלום ובמישור הלך אתי".
תני. ר' ליעזר בן יעקב או'. מה ת'ל "ובוצע ברך נאץ י'י". משלו משל למה הדבר דומה. לאחד שגנב סאה חיטין והוליכה לנחתום והפריש חלתה והאכילה לבניו. הרי זה מברך ואינו אלא מנאץ.
ר' מאיר או'. מה ת'ל "בוצע ברך נאץ י'י". אילו אחי יוסף. שנ' "מה בצע כי נהרג את אחינו" וגו'.
ר' יהושע בן קרחה או'. מצוה לבצע. שנ' "אמת ומשפט שלום". כל מקום שיש אמת אין משפט שלום. יש שלום אין משפט אמת. ואי-זהו אמת שיש בו משפט שלום. הוי או'. זה ביצוע.
דן את הדין זיכה לזכיי חייב לחייב. מעלה עליו הכת' כילו עשה צדקה עם הזכיי וכילו עשה צדקה עם החייב. צדקה עם הזכיי. שהחזיר לו ממונו. ועם החייב. שהוציא גזילו מתחת ידו.
אמ' ר' אבהו. ''משפט'' ''משפט'' אמורין בפרשה. "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם".
ר' זכריה בעי קומי ר' אמי. עבדין עובדא כההן תנייא.
תני. ר' שמעון בן מנסיא או'. פעמים שאתה רשאי לבצע. פעמ' שאין אתה רשאי לבצוע. כיצד. שנים שבאו אל הדיין. עד שלא שמע דבריהן או מששמע דבריהן ואינו יודע היכן הדין נוטה רשאי לומ' להן. צאו ובצעו. מש[ת]שמע דבריהן (וא) ויודע [אתה] היכן הדין נוטה אין אתה רשאי לבצוע. שנ' "פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש". עד שלא נתגלע הריב אתה רשאי לנוטשו. משנתגלע הריב אין אתה רשאי לנוטשו.
אמ' ר' מתנייה. אף הפ!רש!ה צריכה הכרע הדעת.
ר' יהודה בן לקיש אמ'. שנים שבאו אל הדין אחד רך ואחד חזק. עד שלא שמע דבריהן רשאי לומ' להן. איני נזקק לכם. שמא יתחייב החזק ויהא חזק אויבו. מששמע דבריהן אין רשאי לומ' להן. איני נזקק לכם. שנ' "לא תגורו מפני איש".
ר' יהושע בן קרחה או'. הרי שהיה יושב אצל הדיין וראה זכות לעני וחובה לעשיר. מניין שלא ישתוק. שנ' "לא תגורו מפני איש". אל תכניס דבריך מפני איש.
ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין. ויהיו העדים יודעין את מי מעידין ולפני מי מעידין. לפני מי שאמר והיה העולם. שנ' "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני י'י" ואו' "אלהים נצב בעדת אל". וכן יהושפט או' לשופטים "ראו מה אתם עושים כי [לא1] לאדם תשפטו כי לי'י".
וכי איפשר לבשר ודם לדון את בוראו. אלא אמ' הקב'ה. אנא אמרית דיהא לראובן ק' דינ' ולשמעון ולא כלום. ואת נוטלן מזה ונותנן לזה. עלי לשלם לו וליפרע מאותו האיש.
תני. רשב'ג או'. הדין בשלשה ופשרה בשנים. יפה כח הפשרה מכח הדין. ששנים שדנו יכולין לחזור בהן ושנים שפישרו אין יכולין לחזור בהן.
"האונס והמפתה" כול'. ר' מנא אמ'. בנערה מאורסה פליגי. ר' מאיר או'. מפסדת כתובתה בשלשה ונסקלת בעשרים ושלשה. וחכמ' אומ'. מקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה. אבל במוציא שם רע כל עמא מודו מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע. אמ' ליה ר' יוסי ביר' בון. הן תנינתה פלגה את עביד פלגיה. אלא במוציא שם רע פליגי. ר' מאיר או'. הבעל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה. והעדים נסקלין בכ'ג. ורבנין מרין. מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע. אבל בנערה מאורסה כל עמא מודו מקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה. ותייא דר' מנא כר' זעירא ודר' יוסי ביר' בון כר' אבהו. ר' אבהו שאל.
שור הנסקל כר' מאיר מהו שיתן הכסף בשלשה ויסקל בעשרים ושלשה. אמ' ליה ר' יוסי ביר' בון. שור הנסקל כולו ממון הוא וגזירת הכת' הוא שייסקל.
א,ב הל' ב'. "מכות בשלשה" כול'. ר' אבהו בעי. מכות בעשרים ושלשה. פעמים שמת ממכותיו והרי יש בו דיני נפשות.
בר קפרא שמע כולהון מהדא. "יברכך י'י וישמרך". מיכן שמתחילין בשלשה. "יאר י'י פניו אליך ויחנך". מיכן שנושאין ונותנין בחמשה. "ישא י'י פניו אליך וישם לך שלום". מיכן שגומרין בשבעה.
ר' יהושע בן לוי שמע כולהון מהדא. "ויקח רב טבחים את שלשת שומרי הסף". מיכן שמתחילין בשלשה. "וחמשה אנשים מרואי פני המלך". מיכן שנושאין ונותנין בחמשה. "ושבעה אנשים מרואי פני המלך". מיכן שגומרין בשבעה.
אמ' ר' יונתן. מיכן לסנהדרין גדולה שלכל יש'. "ויקח שר הטבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן" הרי שנים. "ושבעה אנשים מרואי פני המלך" הרי תשעה. "וששים איש מעם הארץ" הרי שבעים חסר אחד. "ומן העיר סריס אחד" הרי שבעים. אית תניי תני. שבעים ואחד. "ויקח רב הטבחים" "את שלשת שומרי הסף" "ושבעה מרואי פני המלך" <יח,ג> "וששים איש מעם הארץ". "ומן העיר לקח סריס אחד". הרי שבעים ואחד. ולמה קוריהו סריס. שמסרס את ההלכה. כת' אחד או' "חמשה" וכת' אחר או' "שבעה". להביא שני סופרי הדיינים.
לית כאן עיבור החודש אלא קידוש החודש. שמואל אמ'. אין קידוש החודש פחות מעשרה.
חבירים מהו ליכנס לקידוש החודש. אמ' ר' הושעיה. חבר הוינא ואעלי ר' שמואל בר רב יצחק לקידוש החודש ולי נא ידע אין סלקית ממיניינא אין לא. פשיט' דלא סליק. למה. בגין דהוה חתנה. או משום שאין חבירין נכנסין לקידוש החודש. אמ' ר' כהנא. חבר הוינא ואעלי ר' תנחום בר חייה לקידוש החודש וסלקית ממיניינא. הדא אמרה שחבירים נכנסין לקידוש החודש.
חבירים מהו ליכנס לעיבור שנה. נישמעינה מהדא. מעשה ברבן גמליאל שאמ'. יקרוני שבעה זקינים לעלייה. ונכנסו שמונה. אמ'. מי הוא שנכנס שלא ברשות. עמד שמואל הקטן על רגליו ואמ'. אני עליתי שלא ברשות. הלכה נצרכה לי ונכנסתי לשאול עליה. אמ' לו רבן גמליאל. ומה אלדד ומידד שכל יש' יודעים שאילו הן שנים אמרתי שאתה אחד מהן. ואפי' כן לא עיברוה בההוא יומא ואפלגינה במילי דאורייא ועברוה ביומא דבתרא.
תני. סנהדרין שראו את ההורג. אית תניי תני. שנים נעשין עדים ומעידין בפני השאר. אית תניי תני. כולן עדים ומעידין בפני אחרים. ר' יהודה בר פזי בשם ר' זעירה. כשם שחולקין כאן כך חולקין בעדות החודש. ויקום חד ויתיב חד ויקום חד ויתיב חד.
שנייא היא שאין העד נעשה דיין.
רב הונא הוה ידע שהדו לחד בר נש. אזל בעי מידון קומיה וכפר ביה. אמ' ר' שמואל בר רב יצחק. בגין דאת ידע דר' הונא אינשא רבה את כפר ביה. מהו דייזיל ויסהוד עלך קומי בית דין חורון. אמ' ליה רב הונא. ועבדין כן. אמ' ליה. אין. ושרא רב הונא גרמיה מן ההוא דינא ואזל ואסהיד קומי בית דין חורון.
תני ר' שמעון בן יוחי. "וקדשתם את שנת החמשים שנה". שנים אתה מקדש ולא חדשים. והתנינן. ''ראש בית דין או'. מקודש'' <משנה. ראש-השנה ב,ז>. מהו מקודש. מקויים. תני.
לקידוש החודש מתחילין מגדול. אמ' ר' חייה בר אדא. מתנית' אמרה כן. ''ראש בית דין או'. מקודש'' <משנה. ראש-השנה ב,ז>.
תני. לעיבור החודש מתחילין מן הצד. אמ' ר' זבידא. וההן ביתא דלרע לא נהגין כן. ולא שמיע דמר ר' חייה בר מרייה ור' יונה ר' בא בר חייה בשם ר' יוחנן. לעיבור החודש מתחילין מגדול. לעיבור שנה מתחילין מן הצד. וכבר נכנס ר' יוחנן והיה קטן שבכולם. אמרו לו. אמור. הרי השנה מקודשת בעיבורה. אמ'. הרי השנה מקודשת בעיבורה. אמ' ר' יונתן. ראה לשון שלימדנו בן הנפח. אילו אמ'. בעיבורה. הייתי או'. אילו אחד-עשר יום שהחמה עודפת על לבנה. אלא בעיבור. שהוסיפו לה חכמ' שלשים יום.
ר' יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן. לעיבור הולכין אחר המינוי. לבית הוועד הולכין אחר הרגל. והוא שיש כל אחד מדבר במקומו וחותם. כגון ר' חנינה פתח. ר' יוחנן וריש-לקיש חותמין. ר' בא בר זבדא פתח. ר' יסא ור' אמי חתמין. ר' חגי פתח. ר' יונה ור' יוסי חתמין.
ר' כהנא אימני קומי ר' יעקב בר אחא ועל ר' יעקב בר אחא קמיה מנייה לעיבורא. אמ'. אכן מרה דשמעתא לא מקיים לה.
ר' חייה בר ווה הוה קאים מצלי. עאל רב כהנא וקם ליה מן חורי מצלי. חסל ר' חייה ויתיב ליה בגין דלא מיעבר קומוי. שרי רב כהנא מאריך בצלותיה. כיון דחסל אמ'. כן אתון נהגין לצעורי רבכון. אמ' ליה. ר'. אנא מבית עלי קאתינא. דכת' בהו "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה". בזבח ומנחה אין מתכפר. אבל מתכפר בתפילה. וצלי עלוי וזכה למיסב עד דאיתעבדון טופרוי סומקין כהדא רקקה.
ריש-לקיש אקדמון ליה חד סב בעיבור ואעלוניה מן ההוא תרעא דלהן. אמ'. כן יהא בשכרן. ולא שמיע דמר ר' קריספדא בשם ר' יוחנן. מעשה ועיברו את השנה שלשה רועי בקר. חד אמ'. בכיר ולקיש באדר מינץ. וחד אמ'. תור באדר בעריה ימות ובטול תינתא ישלח משכיה. וחד אמ'. ק(ר)[ד]ום באדר פח בלועך יפוק לקיבליה. ונן חמיין הדין שתא ולית בה חד מינהון. ועיברו השנה על פיהם. אמ' ר' חלבו. ובית דין הסכים עמהן. ולא כן אמ' ר' זעירא. והוא שיהו הכל מודין מצד אחד. כיון דאילין מודין לאילין ואילין לאילין כמי שכולם מודין מצד אחד. וריש-לקיש מקפיד על הדא מילתא. חשש על מה דמר ר' לעזר.
דמר ר' לעזר. "והיתה ידי על הנביאים החוזים שוא" "בסוד עמי לא יהיו" זה עיבור. "ובכתב בית יש' לא יכתבו" זה המינוי. "ואל אדמת יש' לא יבואו" זה ארץ-יש'.
ר' לעזר כד סלק הכא אמ'. הא גביי חדא. כד מנוניה אמ'. הא גביי תרי. כד עאל לעיבורא אמ'. הא גביי תלת.
ר' בא בר זבדא בשם רב. טע' דר' לעזר ביר' צדוק בשעה שרואין בית דין שלמעלן בית דין שלמטן שמקדשין אותו גם הם מקדשין אותו.
ר' לעזר בשם ר' חנינה. מעשה בעשרים וארבע קריות שלבית ר' שנכנסו לעבר שנה בלוד ונכנסה בהן עין רע ומתו כולם בפרק אחד. מאותה שעה עקרוה מיהודה וקבעוה בגליל. בעיון מיעקר אף אהן סימנא. אמ' לון ר' סימון. אין אנו מניחין ביהודה אפי' זכר. והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלת. הדא בעלת זימנין מיהודה וזימנין מדן. "אלתקא וגבתון ובעלת" הרי הן !מיהודה! "בעלה ועיים ועצם" הרי !מדן!. והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלת. מימר. בתים מיהודה ושדות מדן.
ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא. ולוד לאו מיהודה היא. אמ' ליה. אין. ומפני מה אין מעברין בה. אמ' ליה. שהן גסי רוח ומעוטי תורה. הפיך אפוי וחמא ר' <יח,ד> אחא ור' יודה בן פזי. אמ' ליה. איטה עבדתני מבזה רבנן.
על שלשה סימנין מעברין את השנה. על אביב ועל התקופה ועל פירות האילן. על שנים מעברין על אחד אין מעברין. ואם עיברוה הרי זה מעוברת. וכשהיה אביב אחת מהן היו שמיחין. רשב'ג או'. אף על התקופה. על שלש ארצות מעברין לשנה. על יהודה ועל עבר הירדן והגליל. על שתים מעברין על אחת אין מעברין. ואם עיברוה אינה מעוברת. וכשהיתה יהודה אחת מהן היו שמיחין מפני שהעומר בא ממנה.
אין מעברין לא מפני הצינה ולא מפני הגשמים. ואם עיברוה אינה מעוברת. אין מעברין לא מפני הגדיים ולא מפני הגוזלין ולא מפני החלב. וכולם סעד לשנה. ואם עיברוה מעוברת.
ר' ינאי אמ' משום רבן גמליאל שהיה או'. אימריא רכיכין וגוזלייא דקיקין ושפר באפוי ובאפי חבריי מוספא על שתא דא תלתין יומין.
תני. אמ' ר' יודן. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו יושבין על גב מעלה בהר-הבית ויוחנן סופר הלז יושב לפניהן. אמ' לו רבן גמליאל. כתוב. לאחנא בני דרומא עילאה לאחנא בני דרומא ארעייא שלמכון יסגא. מודענא לכון דמטא זמן ביעורא. לאפוקי מעשרייא מעומרי שובלייא. ולאחנא בני גלילא עילאה ובני גלילא ארעייה שלמכון יסגא. מודענא לכון דמטא זמן ביעורא. תפקון מעשריא ממעטני זיתיא. לאחנא בני גלותא דבבל בני גלותא דמדי בני גלותא דיוון ושאר כל גלוותא דיש' שלמכון יסגא. מודענא לכון דאימריא רכיכין וגוזליא דקיקין וזימנא דאביבא לא מטא ושפר מילתא באפיי ובאנפי חבריי מוספא על שתא דא תלתין יומין.
אין מעברין לשנה אלא אם כן היתה חסירה רוב החודש. וכמה רוב החודש. י'ו יום. ר' יהודה או'. שתי ידות החודש כ'א יום. אמ' ר' שמואל בר נחמן. והוא שיקרב העומר סו(ב)[ף] ניסן שלתקופות. אמ' ר' יוסי. עד הפסח. אמ' רב מתניה. והוא שיטלו לולב בסוף תשרי
שלתקופות. אין מעברין לשנה לא פחות מחודש ולא יותר על חודש. ואם עיברוה אינה מעוברת. אין מעברין לא בשביעית ולא במוצאי שביעית. ואם עיברוה הרי זו מעוברת. אימתי רגילין לעבר. בערבי שביעיות. ר' זעירא בשם ר' אבהו. הדא דתימר עד שלא התיר ר' ליקח ירק מחוץ לארץ לארץ. אבל משהתיר ר' ליקח ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע.
היה ר' מאיר או'. הרי הוא או' "ואיש בא מבעל-שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם" וגו'. והואיל והיתה השנה צריכה להתעבר מפני מה לא עיברה אלישע. אלא מלמד שהיו שני רעבון והיו קופצים לגרנות.
אית תניי תני. אין מעברין מפני הטומאה. ר' !יוסי! אומ'. מעברין. שכן מצינו בחזקיה שעיבר מפני הטומאה. שנ' "כי מרבית העם מאפרים ומנשה ויש' וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו לאמר י'י הטוב יכפר בעד". ר' שמעון או'. אע'פ שעיברו ניסן אין מעובר אלא אדר. ר' שמעון בן יהודה או' משום ר' שמעון. עישה יחזקיהו לציבור לעשות פסח שיני. אית תניי תני. מעברין מפני הטומאה. אית תניי תני. אין מעברין. מאן דאמ' אין מעברין. מינה "כי אכלו את הפסח בלא ככתוב". ומאן דמר מעברין. מה מקיים "בלא ככתוב". מפני שעיברו ניסן ואין מעברין אלא אדר.
ותייא כיי דמר ר' סימון בר זביד. גולגולת ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח. כת' "כל לבבו הכין לדרוש האלהים ולעשות וללמד ביש' חק ומשפט". ר' סימון בר זביד ור' שמואל בר נחמן. חד
אמ'. אפי' כמה עשה לטהרת הקודש לא יצא ידי טהרת הקודש. וחד אמ'. אפי' כל מעשים טובים שעושין לטהרת הקודש לא יצא ידי טהרת הקודש. כת' "ויחילו באחד לחודש הראשון לקדש וביום שמונה לחודש באו לאולם י'י ויקדשו את בית י'י לימים שלשה וביום ששה-עשר לחודש הראשון כילו". והלא ליום אחד היו יכולין לבער כל ע'ז שהיה שם. אמ' ר' אידי. מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר.
ששה דברים עשה חזקיהו. על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מיטת חבלים וכיתת נחש הנחושת וגנז טבלה שלרפואות. והודו לו. סתם מי גיחון העליון וקיצץ דלתות ההיכל ועיבר ניסן בניסן. ולא הודו לו.
אין מעברין קודם ראש השנה ואם עיברוה אינה מעוברת. אבל מפני הדוחק מעברין אחר ראש השנה מיד. אעפ'כ אינו מעובר אלא אדר. ר' או'. ניסן לא נתעבר מימיו. והתנינן. ''אם בא החדש בזמנו'' <משנה. שקלים ד,ה>. אם בא. לא בא. רב אמ'. תשרי לא נתעבר מימיו. והתנינן. ''אם היה החדש מעובר'' <משנה. שביעית י,ב>. אם היה. לא היה. וכשקידשו את השנה באושא ביום הראשון עבר ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקה ואמ' כדברי ר' יוחנן בן נורי. אמ' רשב'ג. לא היינו נוהגין כן ביבנה. ביום השיני עבר ר' חנניה בן ר' יוסי הגלילי ואמ' כר' עקיבה. אמ' רשב'ג. כך היינו נוהגין ביבנה. והתני. קידשוהו בראשון ובשיני. ר' זעירא בשם רב חסדאי. אותה השנה נתקלקלה. מהו בראשון ומהו בשיני. רבא בשם רב. שנה א' ושנה ב'. והתני. קידשוהו ביום הראשון וביום השיני. קידשוהו קודם זמנו או לאחר עיבורו יום אחד. יכול יהא מקודש. ת'ל "אותם". "אותם" "אלה הם". אין אלה הן מועדיי. קודם לזמנו כ'ט יום. לאחר עיבורו ל'ב יום.
ומניין שמעברין את השנה על הגליות ש!גלו! ואדיין לא הגיעו. ת'ל "[בני ישראל1]" "מֹעֲדָי". עשה מועדות שיעשו כל יש'. אמ' ר' שמואל בר נחמן. והן שהגיעו לנהר פרת.
אין מעברין את השנה אלא ביהודה. ואם עיברוה בגליל מעוברת. העיד חנינה איש <יט,א> אונו שאם אינה יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל. אין מעברין אותה בחוצה לארץ. ואם עיברוה אינה מעוברת. את חמי. בגליל אין מעברין בחוצה לארץ מעברין. בגליל אין מעברין ואם עיברוה (אינה) מעוברת. בחוצה לארץ אין מעברין ואם עיברוה אינה מעוברת. ביכולין לעבר בארץ-יש'. אבל בשאינן יכולין לעבר בארץ-יש' שמעברין אותה בחוצה לארץ. ירמיה עיבר בחוצה לארץ. יחזקאל עיבר חוצה לארץ. ברוך בן נריה עיבר בחוצה לארץ.
חנניה בן אחי ר' יהושע עיבר בחוצה לארץ. שלח ליה ר' ג' איגרן גבי ר' יצחק ור' נתן. בחדא כת'. לקדושת חנניה. וחדא כת'. גדיים שהינחת נעשו תיישים. ובחדא כת'. אם אין את מקבל עליך צא לך למדבר האטד ותהי שוחט ונחוניון זורק. קרא קדמייתא ואוקרון. תנייתא ואוקרון. תליתא בעא מבסרתהון. אמרין ליה. לית את יכיל דכבר אוקרתנין. קם ר' יצחק וקרא באוריתא. ''אלה מועדי {י'י} חנניה בן אחי ר' יהושע''. או' "אלה {הם} מועדי י'י". אמ' לון. גבן. קם ר' נתן ואשלים. ''כי מבבל תצא תורה ודבר י'י מנהר-פקוד''. אמרין ליה. "כי מציון תצא תורה ודבר י'י מירוש'". אמ' לון. גבן. אזל קבל עליהון קמי ר' יהודה בן בתירה לנציבין. אמ' ליה. אחריהם אחריהם. אמ' ליה. לֵי נָא ידע מה תמן. מה מודע לי דאינון חכמין מחשבה דכוותי. מכיון דלא ידעי מחשבה דכוותיה ישמעון ליה. ומכיון דאינון חכמין מחשבה דכוותיה ישמע לון. קם ורכב סוסיא. הן דמטא מטא והן דלא מטא נהגין בקילקול. כת' "ואל יתר זקני (הגו(פ)[ל]ה) הגולה". אמ' הקב'ה. ביותר הם עלי זקני הגולה. חביבה עלי כת קטנה שבארץ-יש' יותר מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ. כת' "החרש והמסגר אלף" ואת מר הכן. ר' ברכיה בשם ר' חלבו ורבנן. ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמ'. החרש אלף והמסגר אלף. ורבנן אמרי. כולהן אלף. ר' ברכיה בשם ר'. אילו החבירים. ורבנן אמרין. אילו הבולבוטין.
ר' הושעיה כד הוה מקבל שהדייא בעיני-טב הוה אמ' לון. היו יודעין כמה עדות יוצא מפיכם. כמה שכר בתים יוצא מפיכם. אמ' ר' אבונא. ואין כיני אפי' בדיני נפשות. בת שלש שנים ויום אחד בא עליה הרי זה בסק?י?לה. נמלכו בית דין לעברו ובא עליה אינו בסקילה. אמ' ר' אבין. "אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי". בת שלש שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעברו אין הבתולין חוזרין. ואם לאו הבתולין חוזרין.
א,ג "סמיכת הזקנים ועריפת העגלה בשלשה. דברי ר' שמעון. ר' יהודה או'. בחמשה". מה טע' דר' שמעון. "וסמכו" שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחר הרי שלשה. מה טע' דר' יהודה. "וסמכו" שנים. "זקני" שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד. הרי חמשה. ובעגלה ערופה מה טע' דר' שמעון. "זקיניך" שנים. "ושפטיך" שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד. הרי חמשה. מה טע' דר' יהודה. "זקיניך ושופטיך" שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחר הרי שלשה. אמ' ר'. נראין דברי ר' יהודה בערופה דלא דריש "ויצאו". ונראין דברי ר' שמעון בסמיכה דלא דריש "וסמכו". אין תימר. נראין דברי ר' יהודה בערופה כמו דו דרש "וסמכו" ידרוש "ויצאו". אשכח תימר. "ויצאו" שנים. "זקניך" שנים. "ושפטיך" שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד. הרי שבעה. מה מקיים ר' שמעון "זקיניך ושפטיך". זקיניך שהן שופטיך. תני ר' ליעזר בן יעקב או'. "זקיניך" זה בית דין הגדול. "ושפטיך" זה מלך וכהן גדול.
תני. הסמיכות בשלשה. לא סמיכה היא סמיכות. תמן קריי למנוייה סמיכותא. אמ' ר' בא. בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו. כגון רבן יוחנן בן זכיי מינה את ר' ליעזר ואת ר' יהושע. ור' יהושע את ר' עקיבה. ור' עקיבה את ר' מאיר ואת ר' שמעון. אמ'. ישב ר' מאיר תחילה. נתכרכמו פני ר' שמעון. אמ' לו [ר' עקיבא1]. דייך שאני ובוראך מכירין כוחך. חזרו וחלקו כבוד לבית הזה. אמרו. בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא אין מינויו מינוי ונשיא שמינה שלא לדעת בית דין מינויו מינוי. חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת בית דין.
תני. בראשונה היו כותבין שטרי חליצה. במותב פל' ופל' חלצה פלנית בת פל' לפל' בר פל' בפנינו. דקרבת לקדמנא ושרת סיניה (מעל) [מעילוי] ריגליה דימינא ורקת קדמנא רוקא דמיתחזי לנא על ארעא ואמרת. "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו". תני. בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין. במעמד פל' ופל' מיאנה פלנית בת פל' בפל' בר פל' בפנינו. לא רעינא ביה לא שוייהנא ליה לא צבינא להיתנסבא ליה. אמ' ר' יוחנן. הקדש שפדייו יותר על דמיו הרי זה פדוי. ומעשר שיני שפדייו יותר על דמיו הרי זה אינו פדוי. מה בין הקדש מה בין מעשר שיני. אמ' ר' לא. הקדש יש לו תובעין מעשר שיני אין לו תובעין. ר' יונה בעא. כמאן דמר. אינו כנכסיו. ברם כמאן דמר. כנכסיו הוא. מה בין הקדש מה בין מעשר שיני. אמ' ר' יוסי. ולא כבר נאמ' טע'. הקדש יש לו תובעין. מעשר שיני אין לו תובעין. ר' זירא בעא קומי ר' אמי. נבדק אותו האיש ואמ'. לא נתכוונתי. אמ' ליה. לכי בדק. אמ' ר' יוחנן. הקדש שפדייו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי. ומעשר שיני שפדייו ולא הוסיף חומש אינו פדוי. מה (?מ?)[ב]ין מעשר שיני להקדש. אמ' ר' לא. שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו. ר' יונה בעי. כמאן דמר. אינו כנכסיו. ברם כמאן דמר. כנכסיו. מה בין הקדש למעשר שיני. אמ' ר' יוסי. ולא כבר את אמ' טע'. שאדם מצוי להרבות בהקדישו. תני. "ההקדישות בשלשה". <יט,ב> הדא דתימר במקדיש גוף השדה. אבל אם אמ'. הרי עלי מנה להקדש. נישמעינה מהדא ''ערכים המיטלטלין בג'''. וכי יש ערכים שאין מיטלטלין. ר' יעקב בר אחא ר' שמעון בר ווה בשם ר' חנינה. האו'. ערכי עלי. ובא לסדרו מקרקע. שמין לו בעשרה. ממטלטלין בשלשה. האו'. ערכי עלי. אינו כאו'. דמי שדי עלי. אבל אם אמ'. הרי עלי מנה להקדש. שמין לו בשלשה. לכשיעשיר נידון בהשג יד. תני. העבדים והשטרות והמטלטלין אין להן איגרת בקורת. ר' יודן בן פזי אמ'. אכרזה. עולא בר ישמעאל אמ'. עבדים שלא יברחו. השטרות והמטלטלין שלא יגנבו. ר' בא בר כהנא בעא קומי ר' יוסי. לית
הדא אמרה שעבדים נפדין בשלשה. אמ' [ליה. אין. והתנינן ''בקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן''. אמר1] ליה. אכין. אדם דכא בן חורין הוא.
חנניה בר שלמיה אמ' בשם רב. אתא עובדא קומי ר' ובעא למיעבד כרבנן. אמ' ליה ר' לעזר בן פרטא [בן] בן ר' לעזר בן פרטא. ר'. לא כן לימדתנו משום זקיניך. ''אלא אם עשו איגרת ביקורת'' <משנה. כתובות יא,ה>. אמ' ליה. אין. וחזר ועבד כרבן גמליאל.
א,ד פיס'. "דיני נפשות בעשרים ושלשה". ר' אבהו שאל. שור הנסקל כר' מאיר מהו ליתן הכסף בשלשה ויסקל בעשרים ושלשה. אמ' ליה ר' יוסי ביר' בון. שור הנסקל כולו ממון הוא וגזירת הכת' שיסקל. אגנטוס הגמון שאל לר' יוחנן בן זכאי. "השור יסקל וגם בעליו יומת". אמ' ליה. שותף ליסטיס כליסטיס. וכשיצא אמרו לו תלמידיו. ר'. לזה דחיתה בקנה. לנו מה את משיב. אמ' להן. כת' "השור יסקל וגם בעליו יומת". כמיתת הבעלים כן מיתת השור. הקיש מיתת בעלים למיתת השור. מה מיתת בעלים בדרישה וחקירה בעשרים ושלשה. אף מיתת השור בדרישה וחקירה בעשרים ושלשה.
א,ה מתני'. "אין דנין לא את השבט" כול'. איתא חמי. שנים אין דנים לא כל שכן שבט. אמ' ר' מתנייה. בנשיא שבטים היא מתנית'. אמ' ר' ליעזר. בחו(ד)[ר]ש שבין שני שבטים היא מתנית'.
אמ' ר' זירא. נאמ' כאן ''זדון'' ונאמ' להלן ''זדון'' "בזדון דברו הנביא". מה ''זדון'' שנ' להלן בנביא השקר הכת' מדבר. אף ''זדון'' שנ' כאן בנביא השקר הכת' מדבר. אמ' ר' (זירא) חזקיה. נאמ' כאן ''דיבר'' ונאמ' להלן "אשר ידבר הנביא בשם י'י". מה ''דיבר'' שנ' להלן בנביא השקר הכת' מדבר. אף ''דיבר'' שנ' כאן בנביא השקר הכת' מדבר.
מתני'. "אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של: ע'א".
!ר' יהודה! או'. כתחילה. "ויעל דוד בדבר גד" זה מלך ונביא. "ויחל שלמה לבנות את בית י'י אלהי יש' בהר המוריה אשר נראה לו" אילו אורים ותומים. "לדוד אביהו" זה סנהדרין. "שאל אביך ויגדך זקיניך ויאמרו לך". השיר "וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה". תודות "ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל (ל)[ה]חומה לשער האשפות". אמ' ר' שמואל בר יודן. מה כת' ''מהלכות'' לא "תהלוכות". אלא בניטלות על ידי אחר. רב הונא בר חייה בשם רב מייתי לה דבר תורה. "ככל אשר אני מראה אותך את תבני' המש' ואת + כל כליו וכן תעשו". כן תעשו לדורות. "משה" זה מלך ונביא. "אהרן" אילו אורים ותומים. "אספה לי שבעים איש מזקני יש'" זה סנהדרין. "שאל אביך ויגדך" וגו'. השיר "וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה". תודות "ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל לחומה לשער האשפ'". אמ' ר' שמואל בר יודן. מה כת' ''מהלכות'' לא "תהלוכות". אלא בניטלות על ידי אחר.
כיצד היו מהלכות. ר' חייה רבה ור' שמעון בר'. חד אמ'. זו כנגד זו. וחרנה אמ'. זו אחר זו. ושניהן מקרא אחד דורשין. "והתודה השינית ההולכת למול ואני אחריה". מאן דמר. זו כנגד זו. "והוא יושב ממולי". ומאן דמר. זו אחר זו. "ומלק את ראשו ממול ערפו". ומאן דמר. זו כנגד זו. נמצא כל מקום ומקום מתכפר בתודה אחת. ומאן דמר. זו אחר זו. נמצא כל מקום ומקום מתכפר בשתי תודות. מאן דמר. זו אחר זו. יאות דתנינן. ''הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת'' <משנה. שבועות ב,ב>. ומאן דמר. זו כנגד זו. אי-זו היא הפנימית. זו שסמוכה לבית.
ר' יסא בשם ר' יוחנן. על פי נביא נאכלת. אמ' ר' זירא. תניי תמן. נביא יש כאן אורים ותומים למה אני צריך. אשכח תני. ר' יהודה או'. צריך אורים ותומים.
אמ' ר' אבהו. אתפלגון ר' יוחנן וריש-לקיש. חד אמ'. בונין ואחר (?מ?)[כ]ך מקדישין. וחרנה אמ'. מקדישין ואחר כך בונין. מאן דמר. בונין ואחר כך מקדישין. אין רואין את המחיצות
כ(י)[א1]לו הן עולות. ביקשו להוסיף על היכל ()[ב]מה מוסיפין. בשתי הלחם. ומקדישין ביום טוב. אלא בלחם הפנים. ומקדישין בשבת. אלא בלילה. ומקדישין בלילה.
אמ' ר' יוסי ביר' בון. במנחת מאפה. ניחא בעלייתן מן הגולה שהקריבו ואחר כך קידשו. בהכנסתן לארץ במה קידשו. אמ' ר' יוסי ביר' בון. בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון.
אבא שאול או'. שתי בצים היו שם. התחתונה והעליונה אין קדושתה גמורה. התחתונה נתקדשה בכולן. והעליונה בעלייתן מן הגולה לא במלך ולא באורים ותומים. לפיכך התחתונה עם הארץ אוכלין שם קדשים קלין ומעשר שיני וחבירים אוכלין שם קדשים קלין אבל לא מעשר שיני. והעליונה עם הארץ אוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שיני. וחבירים אוכלין שם קדשים קלין ומעשר שיני. מפני מה לא קידשוה. מפני שהיתה תורפת ירוש' שם והיתה יכולה ליכבש משם.
"ואין עושין סנהדריות לשבטים". ת'ל "לשבטיך ושפטו את העם".
"אין עושין עיר הנדחת". ר' יוחנן בשם ר' הושעיה. תלתא אמורין. חד אמ'. אחת עושין שתים אין עושין. וחרנה אמ'. !הסמוכות! עושין !המפוזרות! אין עושין. וחרנה אמ'. !מפוזרות! אין עושין כל עיקר שמא יפוצו גוים ויבואו <יט,ג> לארץ-יש'. ואית דבעי מימר. שמא יפוצו האויבים ויבואו לידי קרחה.
א,ו מתני'. "סנהדרין גדולה" כול'. ר' בא ר' יסא בשם ר' יוחנן. נאמ' כאן ''עדה'' ונאמ' להלן "עד מתי לעדה הרעה". מה "לעדה" האמורה להלן עשרה אף כאן עשרה. אמ' ר' סימון. נאמ' כאן ''תוך'' ונאמ' להלן ''תוך''. מה ''תוך'' שנ' להלן עשרה אף כאן עשרה. אמ' ליה ר' יסא ביר' בון. אם מ''תוך'' את יליף לה סגין אינון. אלא נאמ' כאן "בני ישראל" ונאמ' להלן "בני יש'" "ויבואו בני יש' לשבר" וגו'. מה "בני יש'" שנ' להלן עשרה אף כאן עשרה.
מתני'. "ומניין להביא עוד שלשה" כול'. תני. אמ' רשב'ג. בראשונה לא היו חותמין על כתובת נשים כשירות אלא כהנים לויים ויש' משיאין לכהונה.
אמ' ר' יוסי. בראשונה לא היתה מחלוקת ביש' אלא סנהדרין שלע'א היתה יושבת בלשכת הגזית. ושני בתי דינין שלשלשה שלשה היו יושבין אחד בחיל ואחד בהר-הבית. ובתי דינין שלכ'ג היו יושבין בכל עיירות ארץ-יש'. צרך אחד מהן לשאול דבר הל' היה בא ושואלה בבית דין שבעירו. אם שמעו אמרו לו ואי: לא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין הסמוך לעירו. אם שמעו אמרו להן ואי: לא הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין שבהר-הבית. אם שמעו אמרו להן ואי: לא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין שבחיל. אם שמעו אמרו להן ואם לאו היו אילו ואילו מתכנסין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה ורווחת לכל יש'. שנ' "מן המקום ההוא אשר יבחר י'י" וגו'. סנהדרין שבלשכת הגזית אע'פ שהיתה שלע'א לא היו פחותין מכ'ג. צרך אחד מהן לצאת היה מסתכל. אם יש שם כ'ג היה יוצא ואם לאו לא היה יוצא. והיו יושבין מתמיד שלשחר עד תמיד שלבין הערבים. ובשבתות ובימים טובים היו יושבין בבית המדרש שבהר-הבית. נשאלה הלכה. אם שמעו אמרו להן ואי: לא עומדין על המיניין. רבו המזכין זיכו. רבו מחייבין חייבו. רבו המטהרין טיהרו. רבו המטמין טימאו. שמשם תורה יוצאה ורווחת לכל יש'. משרבו תלמידי שמי והלל שלא שימשו רביהן כצורכן רבו מחלוקות ביש' ונעשו שתי תורות. ומשם היו שולחין בכל עיירות שבארץ-יש' וכל מי שהיו מוצאין אותו חכם עניו שפוי עין טובה נפש שפלה רוח נמוכה לב טוב יצר טוב חלק טוב היו מושיבין אותו בבית דין שבהר-הבית ואחר כך בבית דין שבחיל ואחר כך בבית דין הגדול שבלישכת הגזית.
סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה והנשיא היה יושב באמצע כדי שיהו רואין אותו ושומעין קולו. אמ' ר' לעזר ביר' צדוק. כשהיה רבן גמל' יושב ביבנה היה אבא ואחיו יושבין מימינו וזקנים משמאלו מפני כבוד הזקן.
כמה הן שופטי יש'. שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. שרי אלפים שש מאות. שרי מאות ששת אלפים. שרי חמשים י'ב אלף. שרי עשרות ס' אלף. נמצאו שופטי יש' ז' ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות.
מה טעמ' דר' נחמיה. והוא שיהא שם בית דין שלכ'ג. והנידונין והעדים וזוממיהן וזוממי זוממיהן וחזן וסופריהן ושמש. מה טע' דרבנן. והוא שיהא שם י'ב סנהדריות של: י'ב שבטים.
"ומשה על גביהן". דבר תקנה עשה משה. בשעה שאמ' לו הקב'ה "פקוד (ב1)כל בכור זכר בבני יש'" אמ'. אי-זה מקבל עליו ליתן חמשת שקלים לגולגולת. מה עשה. נטל כ'ב אלף פיטקין וכתב עליהן בן לוי. ורע'ג וכתב עליהן חמשת שקלים. והטילן לקלפי. אמ' להן. בואו וטלו פיטקיכם. כל מי שעלה בידו בן לוי היה או' לו. כבר פדאך בן לוי. וכל מי שהיה עולה בידו חמשת שקלים היה או' לו. מה אעשה לך מן השמים הוא. ר' יהודה ור' נחמיה מתיב תנייא לחברייא. אילו כתבתני לוי סילקת. אלא כך עשה. נטל כ'ב אלף + פיטקין וכתב לוי ורע'ג וכתב עליהן {[לוי ומאתים ושבעים ושלשה כתב עליהן1]} חמשת שקלים והטילן לקלפי. אמ' להן. בואו וטלו פיטקיכם. כל מי שעלה בידו לוי אמ' לו. כבר פדאך בן לוי. וכל שעלה בידו (לוי או' לו. כבר פדאך בן לוי) חמשת שקלים היה או' לו. מה אעשה ומן השמים הוא. מתיב תנייא לחברייא. הגע עצמך שעלו כולם לוי. אמ' לו. מעשה נס היה ומסורגין עלו. אמ' ר' שמואל. על דעת' דתנייא אחורייא מעשה ניסין. על דעת' דתנייא קדמייא אינו מעשה ניסין. אמ' ליה. כולהון מעשה ניסין היו ומסורגין עלו. אנטונינוס הגמון שאל את רבן יוחנן בן זכאי. בכלל חסירין ובפרט יתירין. אמ' ליה. אותן שלש מאות יתירין בכורי כהונה היו ואין קודש מוציא קודש. כיוצא בו "ויאמר י'י אל משה אספה לי שבעים איש מזקני יש'". אמ' משה. אם אטול ו' מכל שבט הרי ע'ב. י' מו' וב' מה' אי-זה שבט מקבל עליו להיות פגום. מה עשה. נטל [שבעים] פיטקין וכתב עליהן זקן וב' חלק והטילן לקלפי. אמ' להן. בואו וטלו פיטקיכם. כל שעלה בידו (פיטקיכם) זקן היה או' לו. מינוך מן השמים. וכל מי שעלה בידו חלק היה או' לו. ומה אעשה ומן השמים הוא. ר' יודה ור' נחמיה מתיב תנייא לחברייא. אילו כתבתני זקן סלקת. אלא כך עשה. נטל ע'ב פיטקין וכתב עליהן זקן ושנים חלקין והטילן לקלפי. אמ' להן. בואו וטלו פיטקיכם. מי שעלה בידו זקן אמ' לו. כבר מינוך מן השמים. ומי שעלה בידו חלק היה או' לו. ומה אעשה ומן השמים הוא. מתיב תנייא לחברייא. הגע עצמך שעלו כולם זקן. אמ' ליה. מעשה <יט,ד> ניסין היה ומסורגין עלו. אמ' ר' שמואל. קשיתיה קומי ר' אבהו. על דעת' דתנייא אחרייא מעשה ניסים. על דעת' דתנייא קדמייא אינו מעשה ניסים. אמ' ליה. מעשה ניסין היו ומסורגין עלו.
שאל אנטיגנס הגמון לרבן יוחנן בן זכאי. משה רבכם או גנב היה או לא היה בקי בחשבון. דכת' "בקע לגולגולת". אין תעביד קינטרא מאה ליטרין חד מן אישתא גנב. ואין תעבדיניה שיתין ליטרין פלגא גנב. אמ' ליה. משה רבן גיזבר נאמן ובקי בחשבון היה. אמ' ליה. והכת' "ונחושת (הנחושת) התנופה עשרים ככר". והיידא לון סלקין תשעין ושית ליטרין ואית עביד ליה פרוטרוט. אמ' ליה. משום דלא סליק קינטירא. ואין תימר דסלק קינטירא פלגא גנב. אמ' ליה. והכת' "ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים". והיידא לון סלקין שבעין וחד ליטרין ואת עביד (פ) ליה פרוטרוט. אמ' ליה. משום (ל) דלא סליק קינטירא פלגא גנב. אמ' ליה. והכת' "והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרים וחמשה שקל' המנה יהיה לכם". ככרו שלהקב'ה כפול היה. אמ' ליה. +<משה רבכם20> גיזבר נאמן ובקי בחשבון היה.